כל מה שרצית לדעת על השיגעון באמנות ימי הביניים:
השיגעון הוא נושא שהעסיק את אמני ימי הביניים, לכל אורך התקופה, שהחלה עם שקיעת התרבות העתיקה במאות הרביעית והחמישית לספירה, עד לסיומה, עם תחילת תקופת הרנסאנס במאה ה-15.
ספרות ענפה, כתובה ומאויירת, שנשענה על מזמורים, אגדות, וסיפורי המקרא, התפתחה בנושא.
העניין הרב שגילו האמנים בתופעה בעבודותיהם, שיקף מחד, את התייחסות החברה והשלטון כלפיה, ומאידך את הבורות, הרתיעה והפחד הן מהשיגעון והן מתוצאותיו: בידוד, הרחקה מן החברה, יחס מזלזל, מאסר, כפיתה והתעללות גופנית.
פעילות הכנסייה כגורם מכריע בימי-הביניים בעיצוב התרבות הנוצרית בארצות מערב אירופה, הביא אותה לניסיון לעקור כל גורם שהיה יכול לפגוע במעמדה של הכנסייה הקתולית כמייצגת את אמיתות האמונה.
מכאן נבע מאבקה העיקש וחסר הפשרות כנגד תנועות הכפירה וכנגד מוקדי הכוח שמחוץ למסגרותיה, כגון בני מיעוטים ביניהם, יהודים ומוסלמים.
‏ המשוגעים והכסילים שהיוו חלק מקבוצת החריגים, היו למעשה "חוטאים", שקיבלו את עונשם כדין, על פי הציווים המופיעים במקורות המקראיים.

דמות אופיינית של משוגע באמנות ימי הביניים

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות להשיגעון באמנות ימי הביניים:
•אמנות ימי הביניים
•לקות נפשית באמנות