כל מה שרצית לדעת על השריון הגרמני במלחמת העולם השנייה:
חיל השריון הגרמני במלחמת העולם השנייה היה הזרוע החשובה ביותר של כוחות היבשה הגרמניים במהלך המלחמה.
עוצבות השריון, שפעלו בשיתוף פעולה הדוק עם הארטילריה, חיל הרגלים והלופטוואפה, היוו את חוד החנית של הצבא הגרמני, ומילאו תפקיד מרכזי במסגרת טקטיקת הבליצקריג, שהצבא הגרמני הפעיל בהצלחה רבה בשלבים הראשונים של המלחמה.
עוצבות השריון הגרמניות (דיוויזיות הפאנצר והפאנצרגרנדיר) מילאו תפקיד מכריע בשורת הניצחונות של גרמניה הנאצית בשנים הראשונות של המלחמה (1942-1939), ובכיבוש כמעט כל שטח יבשת אירופה על ידי הצבא הגרמני, למרות שהם היוו פחות מ-20 אחוז מיחידות צבא היבשה הגרמני.
בשלבים המאוחרים יותר של המלחמה חיקו צבאות בעלות הברית את הגרמנים, הקימו עוצבות משוריינות רבות עוצמה על בסיס הדגם הגרמני ולמדו כיצד להתמודד עם טקטיקת ה"בליצקריג" הגרמנית.
אולם הגרמנים שמרו על עליונות, לפחות ברמה הטקטית, בתחום לוחמת התנועה ולוחמת השריון, לאורך כל המלחמה, וכוחות השריון שלהם גרמו אבידות כבדות לכוחות השריון של צבאות בעלות הברית, למרות שהאחרונים נהנו מעדיפות מספרית גדולה בשלבים המאוחרים של המלחמה.
טקטיקת השריון הגרמנית הייתה חדשנית לתקופתה.
הגרמנים היו הראשונים שהבינו את הפוטנציאל המלא הטמון בלוחמת השריון והקימו עוצבות שריון עצמאיות גדולות.
עוצבות אלה אורגנו בתחילה במסגרת דיוויזיות ולאחר מכן במסגרת קורפוסים ואף ארמיות שריון.
הם הפעילו מגוון רחב של כלי רכב קרביים משוריינים: טנקים, משחיתי טנקים, תותחים מתנייעים, תותחי סער, נושאי גייסות משוריינים ותותחי נ"מ מתנייעים.