כל מה שרצית לדעת על התיאטרון היהודי הממלכתי:
התיאטרון היהודי הממלכתי (ברוסית:Московский государственный еврейский театр, גוס"ט) – תיאטרון יהודי שפעל במוסקבה החל משנת 1920 ועד שנסגר בהוראת השלטונות בשנת 1949.
בין ראשי התיאטרון היו שלמה מיכאלס ובנימין זוסקין.
התיאטרון הוקם בשנת 1920 לאחר מעבר סטודיו יהודי למשחק מפטרוגרד.
מייסד התיאטרון ומנהלו היה אלכסיי גרנובסקי.
גרנובסקי היה בן למשפחה מתבוללת, לא ידע יידיש ולא ראה בתיאטרון אבן יסוד להקמת תיאטרון לאומי.
ההצגות הראשונות של תיאטרון בפטרוגרד לא זכו להצלחה בקרב הקהל היהודי ולכן הוא שמח להצעה לעבור למוסקבה וקיבל מעמד של "התיאטרון היהודי הקאמי הממלכתי", זה היה שמו עד לשנת 1925 כאשר מילה "הקאמי" הורדה משם התיאטרון.
כבר בהצגה הראשונה במוסקבה השתתפו שלמה מיכאלס ובנימין זוסקין.
הרפרטואר התיאטרון החדש כלל בעיקר הצגות על חיי השטטל היהודי.
באותה תקופה במוסקבה פעלו שתי תיאטראות יהודיות – הבימה בטיפוחו של יבגני וכטנגוב והתיאטרון הממלכתי.
במטרה להעשיר את בניין התיאטרון גרנובסקי פנה למרק שגל והצייר עיצב את הבניין מחדש.
ב-9 באפריל 1922 התיאטרון עבר לבניין חדש עם 500 מקומות ישיבה, זה היה בניין התיאטרון עד לסגירתו בשנת 1949.
התיאטרון היה פופולארי בעיר, למרות שכל ההצגות היו ביידיש, שפה שלא הייתה ידועה לרוב תושבי העיר.
למרות חילוקי דעות אידאולוגיים בין התיאטרון הממלכתי לבין הבימה, הורגשה השפעת הבימה על גרנובסקי.
התיאטרון נהג לצאת לסדרת הופעות לערי אוקראינה ובלארוס הסובייטיות בהם הייתה אוכלוסייה יהודית משמעותית.
בשנת 1928 התיאטרון יצאה לסדרת הופעות בגרמניה, אוסטריה וצרפת.
הצלחת ההצגות הייתה מעבר לצפוי.
למרות ההצלחה באירופה יחס השלטון התיאטרון השתנה.
השלטונות טענו שברפרטואר התיאטרון אין הצגות המשקפות את החיים במדינה הסובייטית.
מסע הופעות באירופה קוצר ועל תיאטרון נאסר להמשיך לארצות הברית.
גרנובסקי העדיף לא לחזור לברית המועצות והתיאטרון חזר בלעדיו בדצמבר 1928.
החל מתקופה זו בראש התיאטרון הועמד שלמה מיכאלס.
בהנחייתו בשנת 1930 הוקם בית ספר למשחק.
מיכואלס קיבל דרישת השלטונות לכלול ברפרטואר הצגות חדשות ועל במת התיאטרון הועלו מחזות של דוד ברגלסון ושמואל הלקין.
כל הצגה חדשה של התיאטרון זכתה לתשומת לב של העיתונות.
בנוסף למחזות על חיי היהודי הסובייטי התיאטרון המשיל להעלות מחזות על פי שלום עליכם (טביה החולב) ומחוזות של ויליאם שייקספיר כמו המלך ליר.
עם תחילת מלחמת העולם השנייה התיאטרון פונה לטשקנט וחזר למוסקבה בשנת 1943.
בשנת 1945 על במת התיאטרון הועלתה הצגה "פריילכס" לזכר המלחמה והניצחון.
זה ייתה ההצגה הגדולה האחרונה שהועלה על במת התיאטרון.
בשנת 1947 התיאטרון נסע לוילנה וקובנו שאז היו בתחומי ברית המועצות.
ב-13 בינואר 1948 בהוראת יוסיף סטלין נרצח שלמה מיכאלס.
בנימין זוסקין החל כהן כמנהל התיאטרון והוא היה בתפקיד זה עד למעצרו ב-26 בדצמבר 1948.
הוא נעצר במהלך פיזור הוועד היהודי האנטי-פשיסטי ונפטר בכלא.
השלטונות החלו לאיים על באי התיאטרון וצילמו כל אחד ממבקריו.
בנובמבר 1949 התיאטרון ובית הספר למשחק נסגו באופן רשמי עקב "חוסר עניין לציבור והעדר קהל".
עם פיזור התיאטרון בניינו הועבר לתיאטרון אחר שפועל עד היום.
חלק משחקני התיאטרון הועברו לתיאטראות אחרות והמשיכו לשחק בברית המועצות, חלק אחר כמו אמיל גורובץ החלו לשיר ביידיש או עברו לפולין.