כל מה שרצית לדעת על התפרקות ברית המועצות:
התפרקותה של ברית המועצות (רוסית Распад СССР) היא תהליך ששורשיו במשבר כלכלי שפקד את ברית המועצות באמצע שנות ה-80, וסופו בשנת 1991, שבה התפרקה ברית המועצות למדינות המרכיבות אותה, וחדלה להתקיים.
בסוף שנות ה-70 נכנסה ברית המועצות למיתון כלכלי שהלך והחריף.
בשנת 1985 הפך מיכאיל גורבצ'וב למזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות‏‏.
בשלב זה הייתה הכלכלה הסובייטית במיתון עמוק ועמדה בפני התמוטטות יתרות מטבע החוץ שלה.
מצב זה הניע את גורבצ'וב לבדוק צעדים להחיות את הכלכלה החולה.
לאחר ניסיון ראשון בו לא הצליח לשנות דבר, הגיע גורבצ'וב למסקנה כי דרושים שינויים מבניים עמוקים.
ביולי 1987 הכריז גורבצ'וב על תוכנית הרפורמה הכלכלית, פרסטרויקה (בנייה מחדש), ובמקביל על תוכנית הגלאסנוסט (פתיחות) במטרה להגביר את השקיפות בניהול המדינה.
הרפורמות לא הבריאו את הכלכלה הסובייטית ומצבה הלך והתדרדר.
במקביל נקלע הממשל הסובייטי לקשיים בעקבות גורמים אחרים – המלחמה באפגניסטן, שבה תמכה ארצות הברית במורדים המוסלמים, ואסון צ'רנוביל שגרם לבעיות חמורות באוקראינה ובסביבתה.
המתיחות בין מזרח למערב שככה במהירות בין אמצע שנות ה-80 לסופן.
אווירה זו הגיעה לשיאה בפסגה שנערכה במוסקבה בשנת 1989 בין מנהיגי ברית המועצות וארצות הברית, כאשר מיכאיל גורבצ'וב וג'ורג' בוש (האב) חתמו על הסכמי סטארט 1 (שהביאו עד סוף שנת 2001 להפחתת 80% ממאגרי הנשק הגרעיני שהיו קיימים באותה התקופה).
‏‏‏ בשנה שלאחר מכן התברר לברית המועצות כי היא לא תוכל עוד לסבסד את מחירי הגז והנפט וכי לא תוכל עוד להמשיך ולהחזיק את צבאה מבלי לרוקן את קופת האוצר שלה.
‏‏‏ ברית המועצות הודיעה כי שטח הביטחון (בדמות מדינות הגוש המזרחי באירופה) הוכרז כלא-רלוונטי ואין בכוונתה להתערב בענייני הפנים של בעלות בריתה במזרח אירופה‏‏‏ (דוקטרינת סינטרה).
ב-7 בפברואר 1990 התכנסה הוועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות והסכימה לוותר על מונופול הכוח השלטוני שלה.
במשך השבועות שבאו לאחר מכן 15 הרפובליקות המרכיבות את ברית המועצות ערכו בחירות רב-מפלגתיות, רבים מהמושבים בבתי הפרלמנט של מדינות אלה נכבשו בידי לאומנים אתניים.
הרפובליקות החלו לעמוד על הריבונות שלהן והחלה "מלחמת חוקים" עם הממשלה המרכזית במוסקבה.
הרפובליקות השתלטו על הכלכלות המקומיות שלהן והפסיקו להעביר את כספי המסים לקופתה של ברית המועצות, דבר שגרם לפגיעה נוספת בכלכלה הסובייטית והעמיק את המשבר הכלכלי במדינה.
‏‏‏
בעקבות ביקורו של גורבצ'וב בוילנה בירת ליטא, בחודש ינואר 1990, יצאו המונים אל רחובות העיר כדי להפגין בעד עצמאותה של המדינה.
ב-11 במרץ 1990 הכריזה המועצה העליונה בליטא על החזרת עצמאותה של המדינה.
בעקבות זאת, הצבא הסובייטי ניסה לדכא את התנועה הלאומית, ברית המועצות הטילה סגר כלכלי על המדינה הסוררת ואילו כוחות הצבא המוצבים על אדמתה של ליטא נשארו כדי לשמור על זכויותיהם של התושבים הרוסיים במדינה.
ב-30 במרץ 1990 הכריזה המועצה העליונה של אסטוניה כי השליטה הסובייטית במדינה אינה חוקית עוד, והחלה בתהליך הקמתה מחדש של המדינה האסטונית.
תהליך הקמתה מחדש של לטביה החל ב-4 במאי 1990, כאשר המועצה העליונה של הרפובליקה נקבה בתאריך יעד להשלמתו.

בוריס ילצין ניצב על טנק ונואם בהתנגדות לפוטש של אוגוסט

ב-13 בינואר 1991, חיילים סובייטים מלווים באנשי ק.
ג.
ב.
, הסתערו על מגדל הטלוויזיה בווילנה, בירת ליטא, כדי לדכא את התקשורת הלאומנית.
הפעולה הסתיימה ב-14 הרוגים לא חמושים.
בעקבות פעולה זו יצאו לרחובות טביליסי, בירת גאורגיה הסובייטית (גאורגיה), מפגינים אנטי-קומוניסטיים בתמיכה בעצמאותה של ליטא.
‏
ב-17 במרץ 1991 נערך משאל עם בברית המועצות.
76.
4% מכלל המצביעים היו בעד המשך קיומה של ברית המועצות.
‏ הרפובליקות הבלטיות, ארמניה, מולדובה וגאורגיה, החרימו את משאל-העם.
ב-12 ביוני 1991 נבחר בוריס ילצין לנשיא הרפובליקה הסובייטית הסוציאל-פדרטיבית של רוסיה.
בחודש אוגוסט אותה השנה נערך הפוטש של אוגוסט – ניסיון הפיכה במטרה להפיל את משטרו של גורבצ'וב.
לאחר מאבק קצר חוסל ניסיון ההפיכה והקושרים נעצרו.
בין ההחלטות שהתקבלו כתוצאה מניסיון ההפיכה, הייתה אחת בעלת חשיבות סמלית עצומה – הסובייט העליון של הפדרציה הרוסית החליט להחליף את הדגל האדום הקומוניסטי בדגלה ההיסטורי של רוסיה, בצבעי לבן-כחול-אדום.
מהפכה זו זירזה את מה שנראה כתהליך בלתי נמנע.
ב-24 באוגוסט 1991 התפטר מיכאיל גורבצ'וב מתפקיד המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות.
בעקבות הודעתו של גורבצ'וב הואץ תהליך פירוקה של ברית המועצות ללא מעצור.
עוד באותו היום הכריזה אוקראינה על עצמאותה, ב-27 באוגוסט הייתה זו מולדובה, וב-30 וב-31 באותו החודש עשו זאת אזרבייג'ן וקירגיסטן.
ב-1 בספטמבר הכריזה אוזבקיסטן על עצמאותה, ב-6 בספטמבר הכירה מוסקבה בעצמאותן של אסטוניה, לטביה וליטא.
ב-9 בספטמבר הכריזה טג'יקיסטן על עצמאותה, וב-21 בספטמבר הייתה זו ארמניה, ב-27 באוקטובר הכריזה טורקמניסטן על עצמאות.
ב-8 בדצמבר נפגשו מנהיגי רוסיה, אוקראינה ובלארוס במינסק, בירתה של האחרונה והקימו את חבר המדינות, אליהן הצטרפו כמה שבועות לאחר מכן הרפובליקות המרכז-אסייתיות, ארמניה ואזרבייג'ן.
גאורגיה הצטרפה בשנת 1993, אך פרשה מחבר המדינות ב-2009, לאחר עימות מזוין עם רוסיה; שלוש המדינות הבלטיות מעולם לא הצטרפו.
ב-25 בדצמבר 1991 התפטר מיכאיל גורבצוב מתפקידו כנשיא הסובייטי; דגל ברית המועצות הורד מבניין הסנאט בקרמלין והוחלף על ידי דגל שלושת הצבעים של רוסיה.
ברית המועצות חדלה מלהתקיים.

המדינות העצמאיות שנוצרו בעקבות התפרקות ברית המועצות (המספרים אינם מייצגים סדר כלשהו): 1.
ארמניה.
2.
אזרבייג'ן.
3.
בלארוס.
4.
אסטוניה.
5.
גאורגיה.
6.
קזחסטן.
7.
קירגיזסטן.
8.
לטביה.
9.
ליטא.
10.
מולדובה.
11.
רוסיה.
12.
טג'יקיסטן.
13.
טורקמניסטן.
14.
אוקראינה.
15.
אוזבקיסטן

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות להתפרקות ברית המועצות:
•ויקיפדיה: שכתוב – היסטוריה
•ברית המועצות: היסטוריה