כל מה שרצית לדעת על התפתחות הפיזיקה במאה ה-20:
הפיזיקה עברה בתחילת המאה ה-20 שלוש מהפכות גדולות ששינו את פניה: גילוי תורת היחסות, גילוי תורת הקוונטים וכן חקר החלקיקים הבסיסיים ביותר של החומר: גילוי האלקטרון, הגרעין ומרכיביו.
תורות היחסות והקוונטים שינו לגמרי את תפיסת העולם המדעית ושפכו אור חדש על המושגים הבסיסיים ביותר כגון מהו מקום, מהו זמן ומהי מדידה.
לעומת סוף המאה ה-19, שבה רווחה התפיסה כי החוקים הבסיסיים ביותר של הפיזיקה כבר הובנו, במאה ה-20 התפתחה התחושה כי החוקים הבסיסיים של הטבע הם מעבר להשגת המדע.
אחת המטרות המרכזיות של הפיזיקה הפכה פיתוח אמצעי מחקר שיאפשרו למדענים לבחון את התורות החדשות ולהגיע לתורות חדשות נוספות באמצעות ביצוע מדידות באנרגיות גבוהות יותר, בזמנים קצרים יותר ובדיוק רב יותר.
חזית נוספת שבה התקדמה הפיזיקה בצעדי ענק במאה ה-20 הייתה חקר תופעות נוצרות (emergent physics).
תחומים כמו פיזיקת מצב מוצק, מכניקת הזורמים, אופטיקה, פלזמה ועוד, החלו להתפתח ביתר שאת.
בתחומים אלו חוקי הדינמיקה הבסיסיים ידועים היטב, אך ההשלכות שלהם ידועות פחות – על כן החלו להתגלות שלל תופעות כגון מוליכות על וטורבולנסיה (turbulence).
במהלך המאה ה-20 התחוללו שתי מלחמות עולם שבהן לפיתוחים טכנולוגיים ופיזיקליים היה תפקיד מכריע: שדה הקרב החל להיות מוכרע בזכותם של מטוסים, צוללות ולבסוף בזכות הפצצה הגרעינית.
הפצצה הייתה רעיון שהגו פיזיקאים הן בארצות הברית והן בגרמניה, ובמהלך המלחמה התחוללה תחרות ביניהם לגבי מי יהיה הראשון לפתחה.
לפיתוח הפצצה היו השלכות הרסניות ומשמעות גדולה לגבי המשך מהלך ההיסטוריה.
לאחר מלחמת העולם השנייה המשיך המחקר המדעי בכלל והפיזיקלי בפרט להתפתח בקצב מסחרר.
נפתחו אוניברסיטאות רבות, מעבדות לאומיות בארצות הברית, אירופה ויפן, וכן מכוני מחקר בינלאומיים.
המדע דחף ביתר שאת לפיתוחים טכנולוגיים רבים שהשפיעו לאין שיעור על התפתחות המדע, כגון המצאת הלייזר, המצאת המחשבים, הננוטכנולוגיה ועוד.