כל מה שרצית לדעת על התקופה הערבית הקדומה בארץ ישראל:
התקופה הערבית הקדומה בארץ ישראל (מכונה גם התקופה המוסלמית הקדומה) תחילתה בשנת 638, כאשר האימפריה הביזנטית ששלטה בארץ ישראל נחלה תבוסות צבאיות קשות.
השבטים הערבים שפשטו מחיג'אז לארץ ישראל וסוריה בהנהגת החליפים אבו בכר ועומר הכריעו את החילות הביזנטיים לבסוף בשנת 641.
הכיבוש והשלטון הערבי בארץ ישראל נמשכו 458 שנים, עד לנפילת ירושלים בידי הצלבנים בשנת 1099, לאחר מצור בן חמישה חודשים.
שלשה ימים טבחו הצלבנים בערבים וביהודים תושבי ירושלים.
בכך הסתיימה התקופה הערבית הקדומה.
השלטון בזמן התקופה הערבית נחלק בין בית אומיה, בית עבאס, הסלג'וקים וכן הפאטימים וכן שושלות טורקיות קצרות יותר (שושלת טולון והשושלת האיח'שידית).
התקופה הערבית השנייה החלה עם כיבוש ירושלים בשנת 1187 על ידי צלאח א-דין, אשר התיר לחיל המצב הצלבני לעזוב את העיר ללא פגע, בניגוד לטבח שהצלבנים עשו בעת כיבוש העיר.
התקופה הסתיימה עם נפילת ירושלים לידי הממלוכים בשנת 1260.