כל מה שרצית לדעת על ואצלב ניז'ינסקי:
ואצלב ניז'ינסקי (ברוסית: Ва́цлав Фоми́ч Нижи́нский; בפולנית: Wacław Niżyński; 12 באפריל 1890 – 8 באפריל 1950) היה רקדן בלט וכוריאוגרף רוסי ממוצא פולני.
ניז'ינסקי נחשב לגדול הרקדנים הגברים בראשית המאה ה-20, שעשה לו שם בווירטואוזיות של ריקודו, בעוצמה ובעומק של אופי הדמויות שיצר וביכולתו לבצע קפיצות, שהיו משוחררות לכאורה מכוח הכבידה.
ראשית היכרותו של ניז'ינסקי עם הבלט הייתה באמצעות הוריו, שהיו רקדנים בכירים בלהקת האופרה הנודדת סטוב.
שנות ילדותו הראשונות עברו עליו במסעות עם הלהקה.
בגיל 9 נכנס לבית הספר הקיסרי לבלט בסנקט פטרבורג, בית הספר הראשון במעלה לבלט בעולם.
בשנת 1907 סיים את בית הספר והיה לחבר בבלט הקיסרי, כרקדן סולו ולא כחבר בלהקה, כמקובל.
הכוראוגרפית והרקדנית ברוניסלבה ניז'ינסקה הייתה אחותו ועבדה לצדו במשך חלק גדול מן הקריירה שלו.
הסילפידים – אמנותו של ניז'ינסקיהוא החל לרקוד בלהקת הבלט הקיסרי, בשנת 1909 הופיע בלהקת הבלטים הרוסיים של סרגיי דיאגילב, שתכננה להביא את הבלט הרוסי לפריז, אשר לא ידעה הפקות באיכות שהעלה הבלט הקיסרי.
ניז'ינסקי היה לכוכב הלהקה מבין הרקדנים הגברים.
הוא זכה בהצלחה רבה בבלטים "פטרושקה" של איגור סטרווינסקי, "רוח הורד" של ריכרד שטראוס ושחרזאדה של רימסקי קורסקוב.
בשנת 1912 החל ליצור כוריאוגרפיה לבלטים משלו, בהם "אחר הצהריים של פאון" (1912) ו"משחקים" (1913) למוזיקה של דביסי, "טיל אוילנשפיגל" למוזיקה של ריכרד שטראוס (1916).
בהצגת "פולחן האביב", למוזיקה של סטרווינסקי (1913), פרצו תגרות באולם בין המתלהבים לבין השוללים בלהט את הסגנון החדש והפראי שהביאו סטרווינסקי וניז'ינסקי לבלט.
גם "אחר הצהריים של הפאון" חולל לא מעט סערות ומחלוקות בגלל אופיה המיני במרומז של התמונה האחרונה.
"משחקים" היה אמור, במקור, להציג יחסי-גומלין עוגבניים בין שלושה גברים, אך דיאגילב עמד על כך, שהבלט יבוצע על ידי רקדן ושתי רקדניות.
ב-1913 נשא ניז'ינסקי לאישה את רומולה דה פולסקי ההונגריה בעת מסע הופעות עם הלהקה בדרום אמריקה.
היא ראתה הצגה של "הבלטים הרוסיים" ב-1912 ולאחר זאת עקבה בדבקות אחר הלהקה ואחר ניז'ינסקי.
על אף זאת, לא היה מופתע ממנה כשניז'ינסקי הציע לה להינשא לו, בצרפתית עילגת, כיון שלשניהם לא הייתה שפה רהוטה משותפת.
הנישואים חוללו קרע מיידי עם דיאגילב, שפיטר את ניז'ינסקי מן הלהקה.
כיון ששום מעסיק אחר לא היה בנמצא, ניסה ניז'ינסקי להקים לו להקה משלו, אבל התוצאה לא נחלה הצלחה.
הוא נעצר בהונגריה בזמן מלחמת העולם הראשונה והוחזק במעצר בית עד 1916, אז הותר לו לעזוב את המדינה לאחר התערבות של דיאגילב, שרצה שניז'ינסקי ישתתף בסיור בארצות הברית.
גם אלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד ונשיא ארצות הברית וודרו וילסון תמכו בבקשה לשחררו, בהמרצתו של אוטו קאהן.
לאחר מספר שנות קריירה מזהירה עזב בשנת 1917 את הבמה והתיישב עם משפחתו בשווייץ.
מצבו הנפשי התערער בהדרגה ותוך זמן קצר אושפז בגלל מחלת נפש לשארית חיו.
אחותו הייתה הכוריאוגרפית ברוניסלבה ניז'ינסקה.
בתו, קירה, הייתה נשואה למנצח איגור מרקביץ'.
רומולה ניז'ינסקי כתבה את "ניז'ינסקי, אשף המחול" (הוצאת זיו).