כל מה שרצית לדעת על וארלאם שאלאמוב:
וארלאם טיחונוביץ' שאלאמוב (רוסית: Варлам Тихонович Шаламов; 1 ביולי 1907 – 17 בינואר 1982), משורר, סופר ומסאי רוסי.
שאלאמוב נולד בוולגודה, לאביו שהיה כומר אורתודוקסי ואמו המורה.
הוא למד משפטים באוניברסיטת מוסקבה והצטרף לקבוצה טרוצקיסטית שפעלה בה.
ב־19 בפברואר 1929 הוא נעצר ונשלח לשלוש שנות עבודת פרך בווישרה שבצפון הרי אורל בעוון הפצת הקונטרס "מכתבים לקונגרס המפלגה" שמתח ביקורת על סטלין.
עם חזרתו למוסקבה, בשנת 1933, הוא החל לפרסם את כתביו.
ב־1 בינואר 1937, עם פרוץ "הטיהורים הגדולים", נאסר שאלאמוב שוב בגין "פעילות קונטר-רבולוציונית טרוצקיסטית" ונשלח לחמש שנים בגולאג קולימה (מזרח סיביר), שנודע לשימצה כ"ארץ המוות הלבן".
ב1943 הוא נשפט לעשר שנים נוספות בגין המרדה אנטי-סובייטית: הוא קרא לסופר איוואן בונין "סופר רוסי קלאסי".
ב־1946 מצבו בגולאג התדרדר עד ל"דוֹחוֹדיאגה" (המקבילה ל"מוזלמן", אדם תשוש ומורעב על סף מוות).
הוא ניצל באופן מפתיע על ידי הרופא א.
י פנטיוחוב שהיה כלוא עמו וסיכן את חייו על מנת להשיג לשאלאמוב תפקיד של עוזר רפואי בבית החולים של הגולאג.
"קריירה" זו אפשרה לשאלאמוב להחלים, לשרוד ולכתוב.
בשנת 1951 הוא שוחרר מהגולאג אך לא הורשה לעזוב את מגדן עד נובמבר 1953.
לאחר מות סטלין במרץ 1953, "זֶקים" (כלואי גולאג בעגה הרוסית) רבים שוחררו מהמחנות וקיבלו חנינה.
שאלאמוב קיבל חנינה רשמית ב־1956 וחזר למוסקבה.
שאלאמוב פרסם מאמרים ומסות במגזינים, בעודו עובד על קובץ הסיפורים "סיפורי קולימה" (למעשה כינוי כולל לכל כתביו, מלבד שיריו המכונסים באסופה המכונה "מחברות קולימה"), שכתב היד שלו הוברח לחו"ל והופץ ב "סאמיזדאט".
הגרסאות המתורגמות הופיעו במערב החל מ 1966, אך מהדורה שלמה ברוסית הוצאה רק ב 1978.
המוציאים לאור במערב שללו את הטענות כי סיפורי שאלאמוב הודפסו ללא ידיעתו או רשותו, אך למרבה הפתיעה שאלאמוב עצמו התבטא ברוח זו ב 1972, ייתכן כי אולץ לכך בידי המשטר הסובייטי.
הספר נדפס על אדמת רוסיה ב 1987 , אך היה זה לאחר מות שאלאמוב ב 1982.