כל מה שרצית לדעת על ודאנגה:
ששת הודאנגות (vedāṅga מילולית – חברי הוודות) הן כלי עזר מסורתיים המשמשים ללימוד והבנת הוודות כולל ידע על הדרך בה יש לשמר, לדעת ולהשתמש בוודות.
כלים אלו פותחו במאה ה-6 לפנה"ס (סוף העידן הוודי) והם משלבים פילוסופיה עם כלים מדעיים.
שיקשה (śikṣā) – עוסקת בפונולוגיה ובפונטיקה.
מתמקדת בלימוד ההגיה הנכונה של הטקסט, כלומר בסנדהי (בזיקה שקיימת שבין קבוצות מילים) ובהידמות, כתוצר לוואי מקבל הלומד דרכים לזכור את הוודותקאלפה (Kalpa) – מנתחת את הפולחן, עוסקת בקשר שבין הוודה למנטרה, קובעת מי ישתתף בטקס ואיזה עזרים נשרדים לביצועוויאקארנה (Vyākaraṇa) – עוסק בחוקי הדקדוק, ניתוח שורשי המילים והיחס שבין מילים, שמות וצורותנירוקטה (Nirukta) – עוסקת באטימולוגיה, משמעות המילים וניתוח ההברותצ'נדס (chandas) – עוסקת במשקל השיר ובמקצבו.
למשל, על פי הצ'נדס, גאיטרי מורכב משלושה פסוקים (פאדות pāda) בני 8 הברות כל אחד היוצרים יחד הרמוניהג'יוטישה (Jyotiṣa) – עוסקת באסטרונומיה, הטקסט ההודי המוקדם ביותר המוקדש לאסטרונומיה הוא ה"Vedānga Jyotiṣa" שפורסם בסביבות 1200 לפנה"ס.
הטקסט מתאר את תנועת הכוכבים לצרכים דתיים ואסטרולוגייםבודאנגות נעשה שימוש גם לניתוח טקסטים שאינם ודות.