כל מה שרצית לדעת על ויה אגנטיה:
ויה אגנטיה (לטינית Via Egantia; יוונית Εγνατία Οδός; אלבנית Rruga Egnatia; מקדונית Виа Егнација; טורקית Egantia yolu) הייתה דרך רומית שהובילה מדירכיום (Dyrrachium), היא דורס בת ימינו שבאלבניה, אל ביזנטיון (כיום איסטנבול בטורקיה).
ויה אגנטיה נסללה על ידי הרומאים במאה ה-2 לפנה"ס וחצתה את איליריה, מקדוניה, ותרקיה (כיום אלבניה, מקדוניה, יוון וטורקיה).
אורכה של הדרך היה 1,120 ק"מ, ובדומה לדרכים רומיות אחרות, רוחבה היה כ-6 מטרים והיא כוסתה באבנים גדולות מרובות צלעות או בעפר דרוך.
המקורות העיקריים לתולדות הדרך ובניתה הם ב"גאוגרפיקה", חיבורו של הגאוגרף היווני סטרבון, ובמספר אבני דרך שנותרו לאורך התואי בו עברה.
כתובות דו לשוניות מעידות על כך שגנאוס אגנטיוס (Gnaeus Egnatius), פרוקונסול מקדוניה, הורה על בנייתה של הדרך בתאריך שאינו ידוע במדויק, והדרך נטלה את שמו.
לפי מרקוס טוליוס קיקרו ופוליביוס, ייתכן שויה אגנטיה נסללה לאורך דרך צבאית עתיקה שהובילה מאיליריה אל ביזנטיון.
הדרך נסללה במטרה לקשר את רומא אל מושבותיה המזרחיות בבלקן, והייתה המשכה של ויה אפיה, אשר יצאה מרומא עד ברינדיזיום (ברינדיזי) לחוף הים האדריאטי.
נקודת ההתחלה של ויה אגנטיה מוקמה בדירכיום, על חופו המזרחי של הים האדריאטי מול ברינדיזי, ונדרשה הפלגה בת יום בין שני הנמלים.
הדרך היוותה את ציר התחבורה העיקרי של האימפריה הרומית גם אל מושבותיה במזרח הים התיכון, עד שאוגוסטוס בנה דרך נוספת מצפון לה.
אבני דרך שנותרו לאורכה של ויה אגנטיה מעידות כי טריאנוס שיפץ את הדרך לפני מלחמותיו כנגד הפרתים בשנת 113, אך במאה ה-5 הופסק השימוש בה בשל חוסר היציבות בבלקן, והיסטוריון בן התקופה ציין כי חלקה המערבי הפך כמעט בלתי עביר.
ויה אגנטיה שופצה שוב על ידי הקיסר יוסטיניאנוס הראשון במאה ה-6 והפכה לציר תחבורה חשוב באימפריה הביזנטית.
אף שכמעט כל קשרי המסחר היבשתי של האימפריה הביזנטית עם מערב אירופה נעשו דרכה, קיימות עדויות לכך שמצב הדרך עדיין היה בכי רע והיא הפכה בלתי שמישה לאחר גשם.
בימי הביניים עדיין נודעה לויה אגנטיה חשיבות, וחלק ממסעי הצלב עברו דרכה אל ארץ ישראל.
בשנת 2010 הושלמה סלילת הכביש המהיר אגנטיה אודוס, הידוע גם ככביש מספר 2, בצפונה של יוון, שבחלקו הגדול מקביל לתוואי של ויה אגנטיה הרומית.