כל מה שרצית לדעת על ויליאם ג'נינגס ברייאן:
ויליאם ג'נינגס בריאן (באנגלית: William Jennings Bryan; 19 במרץ 1860 – 26 ביולי 1925), פוליטיקאי אמריקני בסוף המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים.
הוא היה מנהיג האגף הליברלי של המפלגה הדמוקרטית, והתמודד מטעמה במירוץ לנשיאות ארצות הברית שלוש פעמים (ב-1896, 1900 ו-1908).
הוא יצג את מדינת נברסקה בקונגרס של ארצות הברית ושירת בתפקיד מזכיר המדינה של ארצות הברית תחת הנשיא וודרו וילסון בשנים 1913-1916.
ברייאן השתייך לזרם הפרסביטריאניזם בנצרות והיה נוצרי אדוק, תומך בדמוקרטיה עממית, יריב של תומכי תקן הזהב, הבנקים ותאגידי מסילות הרכבת, מנהיג תנועת הכסף החופשי, פעיל שלום, תומך בחוק היובש, ומתנגד לדרוויניזם בגלל סיבות דתיות.
באמצעות קולו העמוק וסיוריו ברחבי המדינה, הוא נודע בתור אחד מהנואמים המבריקים ביותר של אותה תקופה.
בגלל אמונתו בטובם ובצדקתם של האנשים הפשוטים, הוא כונה "הפשוט הגדול".
בבחירות הצמודות של 1896 ו-1900, הוא נוצח בידי ויליאם מקינלי אולם שמר על שליטה במפלגה הדמוקרטית.
כשהוא נואם מעל 500 נאומים ב-1896, ברייאן ביסס את המנהג של מועמדים לנשיאות לנאום ברחבי המדינה, בתקופה שבה מועמדים אחרים נשארו בביתם.
בשלוש התמודדויותיו לנשיאות, הוא קידם את מדיניות הכסף החופשי ב-1896, התנגדות לאימפריאליזם ב-1900 וחיסול מונופולים ב-1908, כשהוא קורא לדמוקרטים להילחם נגד התאגידים והבנקים ולאמץ את הרפובליקניזם.
הנשיא וילסון מינה אותו להיות מזכיר המדינה ב-1913, אולם מדיניותו של וילסון כלפי גרמניה לאחר הטבעת ה"לוסיטניה" ב-1915 גרמה לו להתפטר במחאה.
ב-1920 הוא היה מבין התומכים הגדולים ביותר של התיקון ה-18 לחוקת ארצות הברית, ותקף את הדרוויניזם ואת תורת האבולוציה, במיוחד במשפט הקופים ב-1925.
חמישה ימים לאחר שזכה במשפט, ברייאן מת בשנתו.