כל מה שרצית לדעת על ויליאם תומסון:
ויליאם תומסון או לורד קלווין (באנגלית: William Thomson; 26 ביוני 1824 – 17 בדצמבר 1907) היה פיזיקאי ומתמטיקאי יליד בלפאסט, שבצפון אירלנד, למשפחה ממוצא אירי-סקוטי.
תומסון תרם תרומה חשובה בתחומי המדע הבאים: תרמודינמיקה, גיאופיזיקה, מוליכות חשמלית, מגנטיות, אלקטרומגנטיות, ניווט ומתמטיקה שימושית.
הוא תרם גם לתחום הסטריאוכימיה, מכיוון שהיה הראשון להגדיר באופן מדויק את תכונת הכיראליות.
על שמו קרויה יחידת המידה לטמפרטורה קלווין.
הוא החל את לימודיו האקדמיים בגיל 10 באוניברסיטת גלאזגו שבסקוטלנד, בהשראת אביו ששימש כמרצה למתמטיקה.
כבר בגיל 16 כתב את עבודתו המדעית הראשונה בנושא צורת כדור הארץ.
בגיל 17 עבר לאוניברסיטת קיימברידג', שם עסק במדידת קבועי חום שיועדו לפיתוח מנוע הקיטור, ניסח מערכת אבסולוטית למדידת טמפרטורות והחל לנסח את חוקי התרמודינמיקה שלו.
בגיל 22 חזר לתפקיד מרצה באוניברסיטת גלאזגו ועסק רבות במחקרים בתחום המגנטיות והמתמטיקה שימושית.
מחקריו היוו השראה להיינריך רודולף הרץ בגילוי גלי רדיו.
כמומחה בתחום מוליכות חשמלית תרם רבות לבניית קווי הטלגרף התת-ימיים הטרנס-אטלנטיים.
עבודתו המשותפת עם ג'יימס ג'ול הביאה לגילוי אפקט ג'ול-תומסון, שאיפשר לקרר גזים לטמפרטורות נמוכות ואף לנזלם.
כהוקרה על עבודתו, ב-1892 קיבל תומסון תואר אצולה של לורד, ובחר לעצמו את השם הברון קלווין איש לַרגס (באנגלית: Baron Kelvin of Largs) וכונה מאוחר יותר בקיצור "לורד קלווין".
הוא פרש מן ההוראה ב-1899 אבל המשיך לחבר מאמרים מדעיים עד מותו.
בשנים 1890 – 1895 כיהן כנשיא החברה המלכותית.
הוא נקבר בכנסיית וסטמינסטר בלונדון עם שאר גדולי העם ומדענים מפורסמים אחרים של הממלכה המאוחדת.
יחידת המידה של טמפרטורה בתקן ה-SI, קלווין, נקראת על שמו.
בשני מאמרים שפרסם, בשנים 1848 ו-1849 תיאר תומסון סולם למדידת טמפרטורה המבוססת על האפס המוחלט.
מדענים בכל רחבי העולם אימצו את שיטת תומסון, ששוכללה במשך השנים, ועתה היא משמשת בתחומים רבים.
בסולם זה, הטמפרטורה נמדדת ביחידות הקרויות מעלות קלווין, שגודלן שווה לזה של מעלות צלזיוס, אולם נקודת המוצא של קלווין – 0 מעלות, שווה ל- 273.
15- מעלות צלזיוס.
טמפרטורה זו נקראת האפס המוחלט.
לורד קלווין טען:
"כאשר ניתן למדוד את הדבר שעליו מדובר ולהביע זאת במספרים, ניתן בהחלט לדעת על מה מדובר, אבל, כאשר לא ניתן למדוד את הדבר עליו מדובר ולא ניתן לבטא אותו במספרים, הידע הוא בלתי-מספק בעליל".
בשנת 1900 נתן לורד קלווין הרצאה מפורסמת בשם: "ענני המאה ה-19 מאפילים על התאוריה הדינמית של החום והאור" ( Nineteenth-Century Clouds over the Dynamical Theory of Heat and Light).
בהרצאה הזאת הוא טען שישנם שני עננים על השמים היפים של הפיזיקה של המאה ה-19: ניסוי מייקלסון-מורלי (והבעיות במדידת תכונותיו של האתר), וכן הקושי להבין את תופעת קרינת גוף שחור.
מהענן הראשון שציין לורד קלווין נולדה תורת היחסות, ומהענן השני נולדה תורת הקוונטים.
שתי תאוריות אלו שינו לחלוטין את הדרך שבה אנו מבינים את העולם.
בנוסף לכך, גילוי האלקטרון, הרדיואקטיביות ומבנה האטום, תרמו לביסוסם של ענפים חדשים בפיזיקה: פיזיקה גרעינית ופיזיקה של חלקיקים אלמנטריים.