כל מה שרצית לדעת על ויקטור סובורוב:
ויקטור סובורוב (Ви́ктор Суво́ров, נולד בשם ולדימיר רזון Влади́мир Богда́нович Резу́н ב-20 באפריל 1947) הוא קצין מודיעין סובייטי לשעבר ממוצא אוקראיני, שעבד ב-GRU אך ערק לבריטניה בשנת 1978, שם עבד כמנתח מודיעין וכמרצה.
בבריטניה החל לפרסם ספרים על עברו בצבא הסובייטי, והצטרף לצוות בראשות הגנרל הבריטי סר ג'ון האקט; יחד כתבו את הספר "מלחמת העולם השלישית: הסיפור שלא סופר", שפורסם בשנת 1982.
היה זה ספר המשך לספר "מלחמת העולם השלישית", שבו האקט וצוותו העריכו כיצד ייראה עימות אפשרי בין נאט"ו לסובייטים על אדמת גרמניה.
סובורוב טוען ששם העט שלו היה כינויו בפנימייה צבאית, שמשמעותו אמורה להיות "מתחכם" (אלכסנדר סובורוב היה מצביא רוסי מפורסם מהמאה ה-18).
סובורוב גם חיבר מספר ספרים על תקופתו של סטלין; חלקם בדיוניים, אך האחרים היסטוריים במודע, אולם כתובים באופן פולמוסי ובסגנון מדעי-פופולרי, דבר המעורר את כעסם של היסטוריונים מקצועיים.
ספריו מלאים שנאה יוקדת לקומוניזם ומתארים בלשון ציורית את פשעיהם של מנהיגי ברית המועצות נגד עמם.
הספר הראשון בסדרה היה "בוקע הקרח" (Ледокол).
הספרים דנים בהיסטוריה של מלחמת העולם השנייה, ומבוססים על זכרונות רשמיים ומסמכים סובייטים שונים.
טענתו המרכזית של סובורוב היא שמנהיגי ברית המועצות, החל מלנין דרך לאון טרוצקי ועד סטלין, תכננו פלישה לאירופה לשם כיבוש השטחים שבשליטת הנאצים.
הפלישה אמורה הייתה להתחיל ביולי 1941 (ככל הנראה ב-6 ביולי), אך לא יצאה לפועל, כי שבועיים לפני כן, ב-22 ביוני 1941, פלשו הנאצים לרוסיה במבצע ברברוסה.
שם הספר איננו מקרי.
לפי סובורוב, היטלר היה אמור להצית את התבערה באירופה וסטלין היה אמור "לשחררה מהעול הנאצי".
כראיה לממצאיו הוא מביא את המספרים העצומים של מכונות המלחמה שהיו בידי ברית המועצות, את הצבא הענק והחימוש החדיש.
הוא סותר את הטענה שהציוד הסובייטי היה מיושן יחסית לציוד הגרמני.
לא רק שמספר הטנקים של הצבא האדום עלה על 24,000, אלא שמרביתם היו טובים וחלקם היו מדור חדש, דור שלא היו לו מתחרים בתקופתו.
בספרים נוספים הוא חושף את מה שלטענתו היה פרצופו האמיתי של גיאורגי ז'וקוב וכן אישים מפורסמים נוספים מהעידן הסובייטי.
הוא חוזר ומדגיש את שנאתו לרצח חסר הרחמים של האיכרים בעת הקולקטיביזציה הכפויה.
למרות שהתאוריה המרכזית שלו אינה מקובלת כל כך במחקר, דעותיו לגבי אישים ואירועים שלא קשורים ישירות לפריצת המלחמה, כמו פרשות השחיתות של ז'וקוב וקצינים בכירים אחרים, מקבלות תמיכה מהמקורות.
הרעיון לפיו סטלין תכנן מתקפת פתע הוצע כבר קודם על ידי פיוטר גריגורנקו.
סובורוב פיתח את הרעיון ועבד כדי לבסס אותו על ממצאים מחקריים.
לתאוריה של סובורוב יש תומכים ומתנגדים, והיא בסיס לוויכוחים סוערים, בעיקר בשל השלכותיה הפוליטיות.
הדעות משתנות בין נאו-נאצים ופטריוטים של ברית המועצות.
לפטריוטים עונה סובורוב שהתאוריה המקובלת לגבי ברית המועצות מציירת אותה, את צבאה והנהגתה ככושלים – עמדה בלתי-פטריוטית.
המתנגדים העזים ביותר לסובורוב הם ההיסטוריון הישראלי גבריאל גורודצקי והגנרלים הרוסים מחמוט גארייב ודמיטרי וולקוגונוב.
המתנגדים טוענים שסובורוב לא השלים את הניתוח של הפריצה ההרסנית של המלחמה.
הם טוענים שלמרות שסובורוב צודק בהבחנה לגבי תוכניותיו האמיתיות של סטלין וחשיפת הארסנל הנרחב של מכונת המלחמה הסובייטית, הוא מבטל את הטיעונים המסורתיים על הבעיות שהיו בצבא הסובייטי – הנהגה חלשה ומוראל נמוך.
סובורוב ענה לחלק נכבד מטענותיהם בספריו הבאים, אך הוויכוח עדיין נמשך.
חלק מהכותבים עונים לסובורוב תוך שימוש בטכניקת הכתיבה הנוקדנית והזדונית-משהו שלו.
ישנן גם כמה פרודיות על כתביו של סובורוב, כמו למשל ה"הוכחה" לפיתוחו של טנק "מקפץ" על ידי הסובייטים כ"הוכחה" נוספת לתוכניות ההתקפיות של סטלין.
התאוריות של סובורוב זוכות לחיזוק מצד ראש הממשלה לשעבר של אסטוניה, מרט לאאר.
ב-20 באוגוסט 2004 הוא פרסם מאמר ב"וול סטריט ג'ורנל" תחת הכותרת "מתי תבקש רוסיה 'סליחה'?".
במאמר הוא כותב: "ראיות חדשות מראות שעל ידי עידוד אדולף היטלר לפתוח במלחמת העולם השנייה, סטלין קיווה להצית מלחמת עולם ולכבוש את כל אירופה", אך אינו מזכיר את סובורוב.