כל מה שרצית לדעת על ויקטור תייר:
ויקטור תייר (1931, לוב – 1993) מסעדן, אמן, משקם אסירים ומתמודד עצמאי בבחירות לכנסת.
בשנת 1961 השתתף תייר בהפגנה נגד מיסים חדשים שאורגנה על ידי מק"י.
בשנת 1965 הצטרף תייר למטה של רפ"י בקריית גת.
בשנת 1974 תייר היה מראשי הפנתרים השחורים ונציג שלה במועצת פועלי תל אביב.
אולם בעקבות קרע בתנועה באמצע 1974, פרש תייר מהפנתרים השחורים והקים את תנועת הפנתרים הציוניים, שטענה לקיפוח של תושבי דרום תל אביב.
התנועה אספה ספרי לימודי עבור תלמידים עניים בתחילת שנת הלימודים תשל"ז.
בתחילת 1977 החליטו חברי התנועה להצטרף לתנועה הדמוקרטית לשינוי, אך בבחירות הפנימיות של התנועה הדמוקרטית לשינוי לא הצליחו אנשי התנועה להגיע למקומות ריאליים ברשימה ותייר הוצב במקום ה-34.
בבחירות להסתדרות שהתקיימו בהמשך שנת 1977 ביקש תייר להתמודד בראש רשימה של הפנתרים הציוניים.
אולם מכיוון שהוגשו שתי רשימות שטענו שהן מייצגות את סיעת הפנתרים הציוניים, נדרשו שתי הסיעות להביא חתימות תומכים כדין רשימה חדשה או להוכיח שהן אכן מייצגות את הסיעה הקיימת.
בדצמבר 1979 קיים תייר שביתת רעב בבית ההסתדרות בדרישה להחריף את צעדי המחאה נגד המדיניות הכלכלית של יגאל הורוביץ.
ביוני 1980 ארגן תייר הפגנה של משפחה מחוסרת דיור שהתנחלה באמצע הצומת של רחובות דיזנגוף ופרישמן בתל אביב.
בנובמבר 1980 נעצר תייר בחשד שהסית להפגנות אלימות בתל אביב.
תייר התמודד פעמים אחדות בבחירות לכנסת מטעם מפלגת יחיד בשם "עמך" (שסימנה "זך"), ונכשל בכל הניסיונות הללו.
הוא התמודד בבחירות לכנסת העשירית (1981) וקיבל 460 קולות, האחת עשרה (1984) וקיבל 733 קולות, והשתים עשרה (1988) (בראשות מפלגת אחדות – למען ויקטור תייר לכנסת) וקיבל 446 קולות.
[16]תייר, שרצה להבליט את עוניו של האזרח הקטן, נהג לשלם את כל דמי ההשתתפות של מפלגתו בבחירות במטבעות[17] של אגורה אחת.
בעקבות נוהגו זה נחקק "חוק תייר" המתיר תשלום לוועדת הבחירות המרכזית בהמחאה בנקאית בלבד.
תייר הדגיש בתשדירי הבחירות שלו את היותו אדם פשוט ועממי ואת השוני בינו לבין הפוליטיקאים השגרתיים.
סיסמתו בבחירות הייתה: "הצבע זך, אחדות, למען ויקטור תייר לכנסת".
את דרכו החל בקרית-גת שם חי ובבעלותו היה מלון שנקרא מלון לכיש[18].
תייר התגורר ביפו, נפטר ב-1993 והותיר אחריו אלמנה, מרגרט תייר, אשר ממשיכה להפעיל מסעדה לצד טיילת יפו בתל אביב.
נכדתו היא ליהיא גרינר.