כל מה שרצית לדעת על ולטר שטייניץ:
וַלטר שטייניץ (בגרמנית: Walter Steinitz; 12 בפברואר 1882 – 14 בדצמבר 1963) היה רופא, זואולוג והידרולוג, חלוץ חקר הדיג בארץ ישראל.
ולטר שטייניץ נולד בעיר ברסלאו שבגרמניה (כיום ורוצלב שבפולין).
הוא סיים לימודי רפואה ב-1905 ברוסטוק והתמחה בכירורגיית לב-חזה.
במקביל, התעניין בזואולוגיה ובפיזיולוגיה של שרירים ועצבים, ובשנת 1918 קיבל תואר דוקטור בתחום זה מאוניברסיטת ברסלאו.
אחד מתחומי העניין שלו היה ביולוגיה ימית של מזרח הים התיכון, ודרך זאת החל לגלות עניין בארץ ישראל.
ב-1921 קיבל שטייניץ פנייה ממאיר גורביץ, יו"ר ועדת המים ביישוב היהודי בארץ ישראל, לערוך תוכנית להקמת תחנה למחקר ביולוגי ימי בחופי ארץ ישראל.
שטייניץ הכין תוכנית מפורטת, ומנקודה זו ואילך החל קשר ארוך בינו ובין ועדת המים וגורביץ.
דרכיהם הצטלבו שוב כעבור שנים אחדות בעת שהותו של שטייניץ באוניברסיטת וושינגטון שבסיאטל לצורכי מחקר, שם שהה גם גורביץ ללימודים באותה עת.
גורביץ שיכנע את שטייניץ להצטרף אליו בשובו לארץ ישראל ב-1924, ושטיינץ הגיע לארץ ישראל וערך מספר מחקרים העוסקים בדגת הים התיכון.
משלא נמצא התקציב הדרוש להקמת והפעלת מרכז מחקר ימי על פי חזונם של גורביץ ושטייניץ, חזר שטייניץ לגרמניה ב-1925, שם לימד באוניברסיטת ברסלאו ופרסם את מחקריו.
ב-1927 פרסם שטייניץ עבודת מחקר מקיפה על "הפאונה הימית בארץ ישראל" ואף הקים לזמן קצר מעבדת מחקר בנהריה.
ב-1933, לאחר עליית הנאצים לשלטון, עזב שטייניץ עם אשתו אלמה ומשפחתו את גרמניה, והם השתקעו סופית בארץ ישראל.
את ביתם הקימו ברמות השבים, ושטייניץ החל לפעול מה"חדר הכחול" שהוקצה עבורו בבית הספר הימי זבולון על גדת נחל הירקון.
גורביץ ושטייניץ יצרו קשר עם "מרכז התחנות ההידרולוגיות סביב אגן הים התיכון" שבמונקו, לקראת הקמת תחנה בארץ ישראל.
יתרונה של ארץ ישראל במחקר ימים ובחקר החי והצומח שבהם הוא מיקומה במזרח הים התיכון, מקום הנתון להשפעות סחף ונדידה מן אוקיינוס ההודי דרך ים סוף ותעלת סואץ ומן האוקיינוס האטלנטי דרך מיצר גיברלטר והים התיכון, כפי שהציגו זאת שטייניץ וגורביץ בפני ההידרולוגים במונקו.
בעזרת נחום סוקולוב ייבאה ועדת המים שתי סירות מחקר ממרכז המחקר במונקו.
שטייניץ העסיק ביולוג בשם ד"ר ליבמאן כעוזרו, וזה חקר את נדידות הדגה, ההופעות והדגירה העונתיים, צורכי החיים של הדגים ועוד בתחום.
פורסמו מחקרים ומאמרים בעתונות העברית כמו "הטבע והארץ", "מסחר ותעשייה", "השדה" ואף הוצא ספר לימוד "ים".
בעידודו פיתחה "רשות הדיג" המנדטורית ב-1939 את התשתית למחקר הדיג והוקם "המכון לחקר הדיג" בראשות ד"ר ליבמאן שישב בנמל עכו.
למימון פעילותה של תחנת המחקר תוכנן להקים בתל אביב אקווריום ימי עם 32 בריכות זכוכית, במתחם הכולל בניין משרדים עם מחסנים, ובו ספריה מקצועית למחקר תמורת דמי שימוש.
את התוכנית עיבדה המחלקה הטכנית בעיריית תל אביב.
אושרה חברת מניות בשם "האקווריום והתחנה הימית", אלברט איינשטיין הסכים להיות נשיא כבוד של החברה ופרופ' שטייניץ מונה כמנהלה.
נבחרה הנהלה, ורבע מהמניות נמכרו בחוגים המעוניינים.
בשנת 1940 הגיש בקשה למענק מהממשלה, אולם בסופו של דבר המיזם לא הוקם.
פעילות המחקר של ולטר שטייניץ נקטעה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, עם עצירת המימון למחקר.
בשנת 1938 ערך שטייניץ שתי חוברות של הירחון "ידיעות האגודות המדעיות בארץ ישראל".
בינואר 1958 תרם שטייניץ מכשירי מחקר וספריה של 600 כרכים למחלקה לזואולוגיה של האוניברסיטה העברית.
בשנת 1963 נפטר שטייניץ בבאד נאוהיים (Bad Nauheim) שבגרמניה ונקבר ברמות השבים.
בנו, ד"ר היינץ שטייניץ (1909–1971), היה ביולוג ימי באוניברסיטה העברית בירושלים שחקר את הים האדום.
כלנית הים Cribrina steinitzi קרויה על שמו של ולטר שטייניץ.