כל מה שרצית לדעת על ז'אן-אנרי פאבר:
ז'אן-אַָנרי קזימיר פָאבְּר (צרפתית: Jean-Henri Casimir Fabre; 22 בדצמבר 1823 – 11 באוקטובר 1915) היה אנטומולוג וסופר צרפתי.
פאבר נולד בסן לאון שבאביירון, צרפת.
עקב מצבה הכלכלי הירוד של משפחתו, למד פאבר בעיקר כאוטודידקט.
כבר בהגיעו לגיל 19, השיג תעודת הוראה, והחל ללמד בקולג' קַארְפַּנְטְרָה (Carpentras), שבאז'אקסיו, קורסיקה.
בשנת 1852, לימד ב"ליסה" (בית ספר תיכון בלשון המודרנית) שבאביניון.
בנוסף להיותו מורה נודע, עסק פאבר ברפואה ובוטניקה, אך את פרסומו המתמשך חב פאבר, כנראה, לגילוייו בתחום האנטומולוגיה (מדע החרקים).
כיום הוא נחשב בעיני רבים כאבי האנטומולוגיה המודרנית.
בניגוד להשגותיהם של מדענים רבים אחרים, גילוייו של פאבר נכתבו בצורה נעימה, ותיארו את חיי החרקים בדרך ביוגרפית.
פאבר העדיף את סגנון כתיבה זה על פני הסגנון המדעי והקר, הנפוץ בספרות המדעית.
בעשותו כן הוא שילב, כפי שהוא כינה זאת, את "תשוקתי לאמת מדעית", יחד עם הבחנות חדות וסגנון כתיבה מעניין ומסקרן.
כדבריו של פאבר: "ישנם כאלו שהתנגדו לסגנוני, שחסר את הרצינות, או ליתר דיוק את היובש, של בתי הספר.
הם חוששים שעמוד שניתן לקרוא אותו מבלי להתעייף, עלול לא להכיל את האמת.
לפי דבריהם, הדרך היחידה לכתוב חיבור מעמיק על משהו, היא לכתוב עליו באופן מעורפל".
פאבר כתב סדרת טקסטים על הנושא בחייו.
אוספם, בעשרה כרכים, נודע כ-"Souvenirs Entomologiques" ( זכרונות אנטומולוגיים ) .
השפעתו של פאבר מורגשת בחיבורים המאוחרים של עמיתו, חוקר הטבע צ'ארלס דרווין, אשר כינה את פאבר בשם "מתבונן שאין שני לו".
פאבר, בכל אופן, לא הסכים עם דרווין בקשר לתיאורית האבולוציה.
בשנת 1869 הוענק לפאבר אות לגיון הכבוד על ידי הקיסר נפוליאון השלישי.
כיום, ביתו ומשרדו האחרון של הנרי פאבר, אַרמָא דֶה סֵרִינְיָאן (Harmas de Sérignan) הממוקם בפרובנס, הוא מוזיאון המוקדש לעבודתיו וחייו.
במקום לידתו, סן ליאון, ניצב כיום ה"מיקרופוליס" – אתר תיירותי שמטרתו להכיר לציבור את מדע האנטומולוגיה.
קיים שם גם מוזיאון על חייו של פאבר.