כל מה שרצית לדעת על זיכרונות (סרט):
זיכרונות (באיטלקית: Amarcord) הוא סרט קולנוע מ-1973, שביים פדריקו פליני.
הסרט הוא סיפור על ילדות והתבגרות בעיירה איטלקית קטנה.
הסרט מציג את אנשי העיירה (המבוססת על רימיני שבה נולד וגדל פליני) כמו שהם.
הסיפורים הקטנים הם אוניברסליים.
הסרט בנוי מאפיזודות רבות: סיפורים שונים של תושבי העיירה שאינם קשורים בהכרח זה לזה, אך סובבים סביב ציר זמן של עונות השנה (הסרט נפתח באביב ומסתיים באביב).
הסרט זכה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ב-1974.
שם הסרט במקור, "Amarcord", פירושו "אני זוכר" בדיאלקט של מחוז אמיליה-רומאניה שבצפון איטליה.
במוקד ההתרחשות משפחה אחת ובה אב, אאורליו (ארמנדו בראנצ'ה), קבלן מצליח שעלה ממעמד הפועלים, בעל רקע סוציאליסטי שלא נשכח לו על ידי תושבי העיירה.
האם, מירנדה (פופלה מאג'ו), סטריאוטיפ של "האם האיטלקייה המיוסרת", הבן המתבגר טיטה (ברונו זנין), שדמותו מתבססת בחציה על פליני עצמו ובחציה על חברו הטוב מאותם ימים, האח הבטלן של מירנדה, ליילו (ננדו (ננדינו) אורפאי), הסב (פפינו יאניגרו), ואחיו של אאורליו, תאו (צ'יצ'ו אינגרסיה) המאושפז בבית משוגעים וזוכה לביקור אחד חשוב מצד המשפחה.
מלבד הסיפורים האישיים מציג פליני 4 מאורעות בחיי העיירה בהם מתכנסים כל תושביה יחד: בתחילת הסרט – טקס שרפת מכשפת החורף וקבלת האביב (יום סנט ג'וזף – ה-19 במרץ).
טקס קבלת הפנים של הבכיר הפשיסטי (ב-21 באפריל, על פי המסורת יום ייסודה של רומא), לאחר מכן הפלגת כל אנשי העיירה כדי לראות את ה"רקס" – ספינה טראנס אטלנטית שנחשבה להגשמת חזונו של מוסוליני לקדמה טכנולוגית.
ההתכנסות האחרונה היא בסוף הסרט בחתונה.
פליני בוחן כך את ההתנהגות של דמויותיו כחלק מההמון.
הרקע להתרחשות הוא איטליה הפשיסטית של שנות ה-30.
הרקע הזה עוזר בהבנת ההתנהגות המאוד ילדותית ואף חסרת האחריות של תושבי העיירה.
פליני בא לטעון כי הסיבות להתנהגות זו נעוצות במשטר המעודד תלות וחוסר עצמאות במחשבה ובמעשים.
בכך הוא מראה את ההשפעה ההרסנית שיש למשטר ולחברה מסוימות על רוחו של הפרט.
פליני אמנם ביקורתי כלפי המשטר הפשיסטי וכלפי דמויותיו, כמעט אף אחת מהן לא נמלטת מהצלפה.
יחד עם זאת, על כל חסרונותיהם המרובים של אנשי העיירה, הוא מצליח להציג אותם בצורה שמעוררת הזדהות ואהדה.
דבר שמקרב את הצופה, שמרגיש שהוא מסוגל להזדהות עם הדמויות, לפשיזם.
אחת הסצינות בסרט שבה גרמופון משמיע נגינת כינור של האינטרנציונל ממגדל הפעמונים, דבר שמרגיז את הפאשיסט הבכיר שהגיע לעיירה והוא יורה בגרמופון עד להשמדתו נכתבה בהשראת סיפורו של הילד היהודי אברם פינקנזון שנורה על ידי רוצחים נאצים בעת שניגן את האינטרנציונל.