כל מה שרצית לדעת על זיץ:
זיץ הוא מושג בעולם החסידות, המבטא מסיבת חסידים יחד.
פירוש המילה "זיץ" ביידיש הוא ישיבה.
שמות נוספים לזיץ הם:"שבת אחים", "פַארבְּרֶענְגֶען" (בחב"ד), "בָּאטֶע" (כינוי לאסיפה בליל שבת בויז'ניץ) "טרינק" (בחסידות גור), "חבר'ה" (בחסידות גור ובחסידות בעלז), "קאווע" (כלומר קפה, בחסידות בעלז בגליציה).
מטרת ה"זיץ" העיקרית היא יצירת קשר חברתי בין החסידים ('דיבוק חברים'), שהוא אחד מיסודות החסידות.
על פי החסידות, דיבוק חברים מועיל לא רק להגברת האחווה בין החסידים, אלא גם להתחזקות בעבודת ה' והתעוררות רוחנית.
בספר מאור ושמש כתב, שאחד מחידושיו של הבעל שם טוב הוא, שעד זמנו ידעו שבכדי להתעלות יש להתבודד ולפרוש מחברת בני אדם, ואילו הבעל שם טוב חידש שעל ידי התאספות, אפשר להגיע לדרגות יותר גבוהות.
רבי ישראל מרוז'ין, אמר פעם שעל ידי אסיפת חסידים, ינצלו מבעיות האמונה.
בליל שבת נוהגים בחסידויות רבות להתאסף בבית הכנסת ולשיר זמירות שבת ולדבר בענייני פרשת השבוע ועבודת ה', כתחליף לטיש הנערך במעמד האדמו"ר בזמן זה.
זיץ זה נועד בעיקרו בשביל להתעורר לקדושת השבת, אשר על פי החסידות, מרוממת את האדם ונותנת כח לכל ימי השבוע.
כמו כן חסידים רבים נוהגים לאכול יחד סעודת מלווה מלכה וסעודת ראש חודש.
בסעודת מלווה מלכה נהוג בדרך כלל לספר סיפורי צדיקים.
בחלק מהחסידויות נהוג שבני האדמו"ר או נכבדי הקהילה מנהלים את הזיץ בליל שבת.
בדרך כלל מנהל הזיץ אומר דברי תורה ומנהל את השירה.
בחסידות ויז'ניץ ובחסידות סלונים ההתאספות בליל שבת היא חובה, ואף כשמתנהל טיש, עורכים החסידים זיץ, לעתים עד עלות השחר.
בחסידות ברסלב (לה אין אדמו"ר) ישנו דגש מיוחד על התאספויות.
שם בדרך כלל נהוג ללמוד בזיץ את ספרי החסידות.
יש ממשפיעי ברסלב שאומרים שיעור על הספר סיפורי מעשיות שלפי המקובל בחסידות ברסלב הסיפורים שבתוכו הם משלים לעבודת השם ומפרשים אותו בהרחבה.
משפיעים אחרים לומדים את הספר ליקוטי מוהר"ן.
בחסידות חב"ד נערכות התוועדויות ("פאברענגענ'ס") על ידי האדמו"רים (בעבר), או על ידי המשפיעים.
בהתוועדות מדבר האדמו"ר או המשפיע דברי חסידות והתחזקות, סיפורי צדיקים ואף שיחות אישיות.
בהתוועדויות חב"ד נוהגים לשתות וודקה
נלקח מויקיפדיה