כל מה שרצית לדעת על זרובבל חביב:
זרובבל חביב (לובמן) (1894 – 1987) היה איש ציבור ופובליציסט.
נולד בראשון לציון לרבקה ודב חביב לובמן.
למד בבית הספר העממי במושבה, בית הספר העברי הראשון בארץ, שנקרא לימים על שם אביו (בית ספר חביב).
סיים את לימודיו בגמנסיה "הרצליה", במחזור התלמידים הראשון שלה.
השתתף בכתיבת מכתב המחאה של תלמידי המחזור אל אחד העם כנגד ההחלטה ללמד בטכניון בשפה הגרמנית, כחלק ממלחמת השפות.
מאז ולאורך כל חייו היה לוחם קנאי לשפה העברית.
השתתף בייסוד הסתדרות "הדור הצעיר", שחבריה התגייסו למשימות הלאומיות והחברתיות של התקופה, והיה שותף לפעילות ההסתדרות המצומצמת אם כי לא היה חבר רשמי בה.
כחלק מחבריו למד משפטים באוניברסיטת איסטנבול, אז קושטא.
בהגיעו לחופשה מהלימודים פרצה מלחמת העולם הראשונה וקטעה את לימודיו.
בשנת תרע"ו 1916 התמנה מטעמו של אהרן אהרונסון לתפקיד ניהולי במסגרת המלחמה במכת הארבה שירד אז על הארץ.
בהמשך, שירת במחלקה החקלאית שבנגב במעמד של קצין בצבא האימפריה העות'מאנית.
לקראת סוף המלחמה ועם כיבוש הארץ על ידי הבריטים התנדב לגדוד העברי הארצישראלי ("הראשון ליהודה").
בראשית שנות העשרים, למד חקלאות באוניברסיטאות בצרפת.
כאביו, לפניו, היה איכר וממנהיגי המושבה ראשון לציון.
הקדיש עצמו לעבודה ציבורית ענפה, הן בתחומי המושבה והן במישור הלאומי.
היה פעיל בהגנה, בחינוך ובפיתוח מוסדות במושבה.
במסגרת פעילותו הפוליטית היה מאנשי הנהגת "הברית העולמית של הציונים הכלליים.
ובשנת 1932 נבחר למועצה הארצית של המפלגה כנציג ראשון לציון.
בשנת 1935 נשלח מטעם המפלגה כציר לקונגרס הציוני הי"ט.
בהמשך כיהן בהנהלת המפלגה הפרוגרסיבית.
בשנת תרצ"ז 1937 נשלח לפולין מטעם הקרן הקיימת לישראל לגייס כספים למטרת גאולת קרקעות הארץ.
במהלך מלחמת העולם השנייה, בשנים 1939-1946, כיהן כראש המועצה המקומית בראשון לציון.
מ-1949 ובמשך 15 שנה ניהל את משרד עליית הנוער בתל אביב.
ערב מלחמת השחרור נשלח (יחד עם יעקב אורי מנהלל) על ידי הנהגת היישוב לדרום אמריקה לצורך איסוף כספים לקניית נשק וגיבוש הקהילות היהודיות שם.
במהלך השליחות התבשר על נפילת בנו, אמנון חביב, שלחם בנגב.
בהמשך נמנה עם מקימי ארגון יד לבנים ומילא במשך שנים את תפקיד יושב ראש הארגון.
יחד עם פרופסור ח.
מ.
י.
גבריהו הקים את סניף החברה לחקר המקרא בראשון לציון וכיהן כיושב ראש הסניף עד ליומו האחרון.
פרסם מאמרים בעיתונות היומית ובכתבי עת והיה פעיל בחיי החינוך והתרבות של המושבה והעיר ראשון לציון.
התמסר לחקר תולדות ראשון לציון, סייע באיסוף החומר הארכיוני להקמת המוזיאון לתולדות ראשון לציון והקדיש את ביתו הפרטי להקמת מדרשה לחקר חיבת ציון,נפטר ב-1987 ונקבר בבית הקברות הישן בראשון לציון.