כל מה שרצית לדעת על חדש אסור מן התורה:
חדש אסור מן התורה (במקור: "חדש אסור מן התורה בכל מקום") הוא משפט מהגמרא, שהפך בפי החת"ם סופר למטבע לשון מושאל שביטא את התנגדותו לשינוי במנהגים בכלל ואת מאבקו נגד המשכילים וברפורמים בפרט.
בעקבות זאת הפך המושג לסמל של חוסר האמון במודרניות, בעיקר בקרב חוגים שמרנים ביהדות האורתודוקסית.
המשמעות המקורית של הביטוי קשורה ל"איסור חדש": דהיינו האיסור לאכול מן התבואה החדשה לפני הנפת העומר בפסח.
על כך אומרת הגמרא שאיסור זה הוא מן התורה – מדאורייתא, בכל מקום בעולם ואינו מוגבל לארץ ישראל כמצוות אחרות הנוגעות לצומח, "החדש אסור מן התורה בכל מקום".
החת"ם סופר וממשיכיו השתמשו במילים אלו של הגמרא כדי לבטא את התנגדותם לשינויים וחדשנות במנהגי היהדות המסורתית, או באורחות החיים בכלל, בין לכוונות להקל ובין לכוונות להחמיר.
.
הבסיס לתפיסה זו היא הרעיון כי התורה נצחית; כלומר מתאימה באותה מידה לפני אלפי שנים והיום, ואין צורך לערוך בה חידושים.
ההקשר שבו טבע החת"ם סופר את הביטוי הוא מלחמתו בתנועת ההשכלה ובראשוני הרפורמים שהתפשטו בזמנו במרכז אירופה.
כיום, משתמשים שמרנים חרדים בביטוי במובן הרחב ביותר שלו, כדי להביע את מורת רוחם כנגד כל חידוש, התפתחות טכנולוגית או מודרניות במנהגי היהדות או באורח חייהם הישן, כולל בפולמוס נגד הציונות הדתית, אשר עונים להם בתורם בשם הראי"ה קוק כי: "הישן יתחדש והחדש יתקדש".