כל מה שרצית לדעת על חוקת מייג'י:
חוקת האימפריה היפנית (ביפנית: 大日本帝国憲法), הידועה יותר בשם חוקת מייג'י (明治憲法), הייתה רשימת חוקי היסוד של האימפריה היפנית, שעמדה בתוקף מ-29 בנובמבר 1890 ועד 2 במאי 1947.
לאחר רסטורציית מייג'י שהתרחשה ב-1868 נטתה הנהגת יפן לכיוון מונרכיה חוקתית, שהתבססה על הדגם הפרוסי.
על פי דגם זה, מילא קיסר יפן תפקיד פעיל בממשלה, והחזיק בהשפעה פוליטית ניכרת, בעיקר בנושאי יחסי חוץ ודיפלומטיה, אותה חלק עם בית נבחרים.
בית הנבחרים היה אחראי לענייני פנים.
הרסטורציה השיבה את הכוח הפוליטי לקיסר לאחר למעלה ממילניום, ובעקבותיה עברה יפן תקופה רבת תהפוכות ושינויים בתחומים חברתיים ופוליטיים, והמדינה עברה תהליך התמערבות שנועד להביאה לרמת הקדמה של העולם המערבי.
אחת מתוצאות החוקה החדשה הייתה כינון הממשלה הפרלמנטרית הראשונה באסיה.
חוקת מייג'י הציבה גבולות ברורים לרשות המבצעת ולאבסולוטיזם של הקיסר, ואף העניקה לרשות השופטת עצמאות שיפוטית.
עם זאת, ניסוח החוקה היה עמום וסתר עצמו במקרים רבים.
פרשנות החוקה במקרים אלה הייתה נתונה לשיקוליהם של מנהיגי הממשלה והמפלגות.
מצב זה הוביל למתיחות מתמדת בין התומכים במשטר אוטוריטרי לבין התומכים במשטר ליברלי-דמוקרטי.
בעת כניעת יפן ב-2 בספטמבר 1945 נטלו בעלות הברית את הריבונות על האימפריה היפנית, והשעו את חוקת מייג'י.
במהלך תקופת הכיבוש האמריקאי החליף המפקד העליון של כוחות הברית, גנרל דאגלס מקארתור, את חוקת מייג'י בחוקה חדשה, שהחליפה את השלטון הקיסרי בדמוקרטיה ליברלית, על פי הדגם המערבי, ושבה ניטלה מן הקיסר כל סמכות מעשית.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לחוקת מייג'י:
•חוקת יפן
•חוקות
•יפן: היסטוריה