כל מה שרצית לדעת על חוק הים:
חוק הים הוא תחום במשפט בינלאומי פומבי ושמן של מספר אמנות בינלאומית המסדירות את זכויותיה ומחויבויותיה של מדינה בתחום הים הסמוך לחופיה וקובעות כללים למניעת סכסוכים בין מדינות על רקע זה.
בין האמנות שנחתמו בתחום זה ניתן למנות את "האמנה בדבר הים הטריטוריאלי והאזור הסמוך", שנכנסה לתוקף ב-10 בספטמבר 1964; "האמנה אודות המדף היבשתי", שנכנסה לתוקף ב-10 ביוני 1964; "האמנה בדבר הים הפתוח", שנכנסה לתוקף ב-30 בספטמבר 1962 ו"האמנה בדבר דיג ושימור המשאבים החיים בים הפתוח", שנכנסה לתוקף ב-2 במרץ 1966.
אמנות אלו תרמו לפתרון סכסוכי גבול ימי בין מדינות, בעיקר עקב נושאים של דיג ומחצבים (לרוב דלק מאובנים) בטווחים הרחוקים יחסית מהחוף.
בעקבות "מלחמת הבקלה" – סכסוך בין בריטניה לאיסלנד שנבע מהגדלת האזור סביב חופי איסלנד שהדיג בו הותר רק לספינות איסלנדיות, התקבלה ב-1983 אמנה בינלאומית הקרויה "אמנת האומות המאוחדות לחוק הים" (United Nations Convention on the Law of the Sea).
160 מדינות חתמו ואישררו את האמנה‏, ישראל לא ביניהן.
בין היתר, האמנה קובעת כי לכל מדינה יוגדר אזור כלכלי בלעדי של 200 מייל ימי (כ-370.
4 ק"מ) מחופיה ובו יש בלעדיות לאותה המדינה בניצול אוצרות הים.
אמנה זו הרחיבה מאוד את התחום הקודם בו מדינה הייתה זכאית לנצל את אוצרות הים – תחום המים הטריטוריאליים, 12 מייל ימי, כ-22 ק"מ מהחוף.
לאמנה הייתה השפעה משמעותית על גודל צי הדיג וגודל הספינות.
ציי הדיג של מדינות בעלות קו חוף ארוך כגון ארצות הברית וקנדה גדלו, בעוד שציי הדיג של מעצמות דיג בעבר כדוגמת מדינות מזרח אירופה ויפן קטנו, שכן לא ניתן היה יותר לדוג בשדות הדיג העשירים שכיום הם בתחומי 200 המייל הימי של מדינות אחרות.
האמנה הביאה לחיסול צי הדיג למרחקים של מדינות מסוימות כדוגמת בריטניה, משום שעתה חל עליהם איסור להיכנס לשדות הדיג העשירים שהפכו לתחומן הבלעדי של מדינות אחרות.
במערב אירופה פותחו ספינות דיג קטנות בעלות יכולת דיג רבה, שיתרונן בעלות ובהוצאות תפעול נמוכות.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לחוק הים:
•משפט בינלאומי פומבי
•דיג
•חוזים והסכמים בינלאומיים