כל מה שרצית לדעת על חטיפת המטוסים לשדה דאוסון:
חטיפת המטוסים לשדה דאוסון, סדרה של חטיפות מטוסים שבוצעו במהלך ספטמבר 1970 על ידי החזית העממית לשחרור פלסטין.
ב-6 בספטמבר 1970 נחטפו ארבעה מטוסים שהיו מיועדים להגיע לעיר ניו יורק על ידי חברי החזית העממית לשחרור פלסטין, בהם: טיסת TWA 74 מפרנקפורט וטיסת סוויסאייר 100 מציריך.
המטוסים החטופים הונחתו בשדה התעופה זרקא, הידוע גם כשדה דאוסון, מסלול המראה מדברי מבודד בירדן ששימש בעבר כבסיס חיל האוויר המלכותי הבריטי.
נעשה ניסיון לחטוף גם את טיסת אל על 219 מאמסטרדם אך החטיפה סוכלה; אחד החוטפים, פטריק ארגואלו נורה על ידי המאבטחים, ושותפתו ליילה ח'אלד נעצרה והועברה לידי הרשויות הבריטיות בלונדון.
שני חוטפים שנמנע מהם לעלות לטיסת אל על חטפו במקום זאת את טיסת פאן אם 93, בואינג 747, העבירו את המטוס הגדול לביירות, ואז לקהיר במקום לשדה הירדני הקטן.
במשך שנים נודע האירוע כ"יום השחור של התעופה".
מטוס חמישי, טיסת BOAC 775 מבחריין, נחטף ב-9 בספטמבר על ידי אוהד החזית העממית והובא לשדה דאוסון במטרה ללחוץ על הממשלה הבריטית לשחרר את ח'אלד.
אנשי החזית העממית הפרידו את אנשי הצוות והנוסעים אזרחי ארצות הברית, ישראל, גרמניה ושווייץ והחזיקו אותם בשבי, בעוד ששאר החטופים הועברו לעמאן.
רוב החטופים שוחררו ב-11 בספטמבר, אך 56 הושארו כבני ערובה, ביניהם הישראלים ונוסעים שזוהו כיהודים.
ב-12 בספטמבר פוצצו אנשי החזית העממית את המטוסים הריקים אל מול התקשורת העולמית.
ניצול זה של הטריטוריה הירדנית על ידי החזית העממית היה שיאה של הפעילות האוטונומית הפלסטינית בממלכת ירדן במהלך השנים, ונתפס כאתגר קיומי למונרכיה ההאשמית של המלך חוסיין.
חוסיין הכריז על ממשל צבאי ב-16 בספטמבר, ומ-17 עד 27 בספטמבר כוחותיו השתלטו על מוקדי הפעילות הפלסטינית בממלכה, במה שנודע בהמשך כספטמבר השחור.
האירועים הביאו למתיחות אזורית עד כדי איומי התערבות מצד סוריה, עיראק וישראל, ומשכו תשומת לב עולמית מחשש להסלמת המלחמה הקרה.
הניצחון הירדני המהיר איפשר ב-30 בספטמבר עסקה שבמסגרתה שוחררו כל בני הערובה, בתמורה לשחרורה של ח'אלד מבריטניה ושל שלושה חברי החזית העממית מכלא שווייצרי.