כל מה שרצית לדעת על חיל העזר האווירי לנשים:
חיל העזר האווירי לנשים (Women's Auxiliary Air Force – WAAF) היה חיל הנשים של חיל האוויר המלכותי של בריטניה במלחמת העולם השנייה.
החיל נוסד ב-1939 ובשיא כוחו, ב-1943, שירתו בו כ-180,000 חיילות, וכ-2,000 חיילות התגייסו מדי שבוע.
"חיל אוויר לנשים" התקיים בין 1918 ל-1920, וביוני 1939 הוקם ה-WAAF.
גיוס החובה לנשים החל רק ב-1941, וחל רק על נשים לא נשואות בין הגילאים 20 ל-30 ולהן ניתנה בחירה בין זרועות שונות, לרבות חיל העזר לנשים (ATS), שסייע לצבא היבשה, וה-WAAF, או עבודה במפעל או במשק.
נשות ה-WAAF לא שירתו כצוותי אוויר.
השימוש בנשים כטייסות הוגבל לשירות ה-ATA, שירות התובלה שהיה בעיקרו אזרחי.
הנשים לא השתתפו בקרב, אך היו חשופות לכל הסכנות ב"חזית הבית" כאשר עבדו במתקנים צבאיים.
הן שירתו כאנשי צוות של בלונים כנגד תקיפה אווירית, בשירותי הסעדה, מטאורולוגיה, רדאר, תובלה, טלפוניה וקשר.
רבות מהן עבדו כמפענחות צפנים ותצלומי אוויר, ושירתו במערך המודיעין של חיל האוויר.
תפקידים אלו היו חיוניים לשליטה במערכות האוויר הגדולות של המלחמה, הן בתחנות הרדר והן בחדרי המבצעים, במיוחד במהלך הקרב על בריטניה, בהנחיית צוותי אוויר אל מול גלי התקיפה של הלופטוואפה.
משכורתן של חיילות ה-WAAF הייתה שני שליש ממשכורתו של גבר ששירת ב-RAF.
עם סוף המלחמה שוחררו אלפי נשים מן השירות.
ב-1949 מאות הנשים שנותרו בחיל קובצו מחדש ל"חיל האוויר המלכותי לנשים".