כל מה שרצית לדעת על חמץ:
חמץ הוא קמח של אחד או יותר מחמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון) שבא במגע עם מים, וכתוצאה מכך תפח.
מרבית דברי המאפה, כגון לחם, עוגות וביסקוויטים, הם חמץ, כמו גם משקאות שמקורם בחמשת מיני הדגן, כדוגמת בירה, וכן עמילן שמקורו בחמשת מיני הדגן (למעט עמילן המופק מתירס), ונמצא במוצרים רבים.
על פי ההלכה חמץ אסור באכילה ובהנאה החל מבוקר ערב פסח ועד צאת חג הפסח, וישנו אף איסור על הימצאותו ברשותו של יהודי.
יש אף מצווה מיוחדת לבער את החמץ טרם כניסת הפסח.
איסור אכילת החמץ בפסח הוא איסור חמור, והעונש על העובר עליו במזיד על פי ההלכה הוא כרת.
איסור אכילת החמץ נקבע לזכר המסופר בספר שמות, שבצקם של בני ישראל בצאתם ממצרים לא הספיק להחמיץ בשל ההכנה החפוזה, ולכן אכלו בני ישראל מצות ולא לחם.
לזכר כך ישנה מצווה על אכילת מצה בפסח, ומנגד איסור על אכילת חמץ.
על פי סקרים, רוב האוכלוסייה היהודית בישראל אינו אוכל חמץ בפסח.
איסור נוסף הקשור בחמץ קשור לבית המקדש (ועל כן אינו מעשי כיום), והוא איסור להקריב חמץ כקורבן, וזאת בכל ימות השנה, להוציא מספר חריגים.