כל מה שרצית לדעת על חנוך ירושלמי:
חנוך ירושלמי (נולד ב-12 במרץ 1950) הוא פרופסור לפסיכולוגיה, ראש החוג לבריאות נפש קהילתית בפקולטה למדעי הרווחה והבריאות שבאוניברסיטת חיפה.
ירושלמי גדל בגבעתיים.
למד בתיכון "קלעי" והיה פעיל בסניף גבעתיים של הנוער העובד והלומד.
ב-1968 התגייס לצה"ל ושירת בסיירת גולני.
השתחרר משירות סדיר ב-1971 ובמלחמת יום הכיפורים לקח חלק בקרבות ברמת הגולן כלוחם במילואים.
ב-1971 החל את לימודיו לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית וסיים אותו ב-1974.
בשנה זו החל ללמוד באוניברסיטה העברית לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית וסיים את הלימודים לתואר ב-1976.
ב-1980 הוסמך כפסיכולוג קליני מומחה.
בשנים 1982 – 1985 למד לתואר שלישי והדוקטורט הוענק לו על ידי האוניברסיטה העברית ב-1986.
נושא הדיסרטציה היה: "שילובם של סטודנטים טעוני טיפוח באוניברסיטה העברית" והיא נכתבה תחת הנחייתו של פרופ' זאב קליין.
בשנים 1991 – 1995 היה מרצה לפסיכולוגיה בבית הספר לעבודה סוציאלית של האוניברסיטה העברית.
בשנים 1996 – 2008 היה מרצה בכיר במסלול הקליני באוניברסיטה זו.
בשנים 1986 – 1990 היה מנהל ההדרכה הקלינית בשירות הייעוץ לסטודנט באוניברסיטה העברית והחל מ-1987 שימש גם כסגן מנהל השירות.
בשנים 1990 – 2004 עמד בראש השירות והיה אחראי על צוות של 47 פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים ומתמחים.
בשנים 1992 – 1999 היה חוקר אורח במרכז הייעוץ של אוניברסיטת טאפטס במסצ'וסטס.
ב-1999 – 2006 היה יו"ר ועדת האתיקה של המחלקה לפסיכולוגיה וחבר ועדת האתיקה של הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה העברית.
בשנים 1982 – 1995 שימש כפסיכולוג של יחידת שלדג.
בין 1988 ל-2002 היה חבר בצוות בחינות הרישוי של הפסיכולוגים הקליניים במשרד הבריאות.
בשנים 1995 – 1998 ייעץ לשירות פסיכולוגי ייעוצי של עיריית ירושלים.
בין 1997 ל-2000 ייעץ לשירות לעבודה סוציאלית של בית החולים הדסה בירושלים.
בשנים 1998 – 1999 היה חבר הוועדה לבדיקה מחדש של הדרכה בפסיכותרפיה במשרד הבריאות.
בשנים 1998 – 2002 היה נציג האוניברסיטה העברית למועצת הפסיכולוגים במשרד הבריאות.
באותן השנים ייעץ לאו"ם ביחס לתוכנית הפיתוח של האו"ם באמריקה המרכזית.
במסגרת זו הוביל פרויקט לחינוך למניעת אלימות באל סלוודור ובמדינות השכנות.
ב-2003 – 2005 ייעץ לסניף ירושלים של אנוש – העמותה הישראלית לבריאות הנפש.
בנוסף מטפל ירושלמי בקליניקה פרטית.
ב-2005 עבר לאוניברסיטת חיפה והועלה לדרגת פרופסור חבר.
תחומי המחקר העיקריים של פרופ' ירושלמי הם הדרכת מטפלים, טיפול פסיכואנליטי התייחסותי, משבר וצמיחה, חוויית העצמי, והתפתחות זהות מטפלים ואנשי שיקום פסיכיאטרי.
בנושאים אלו ואחרים פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בכתבי עת מדעיים ביניהם Journal of Contemporary Psychotherapy, Psychotherapy, The Clinical Supervisor, Journal of Clinical Psychology, Journal of Child Psychology and Psychiatry, Psychoanalytic Psychology, The Journal of the Northern California Society for Psychoanalytic Psychology, Contemporary Psychoanalysis, The Psychoanalytic Quarterly וכתבי עת אחרים.
ב-2008 זכה בפרס על הצטיינות בהוראה בשנת הלימוד 2007 – 2008 באוניברסיטת חיפה.
ירושלמי נשוי בשנית.
הוא אב לשני ילדים מנישואיו הנוכחיים ולשני ילדים נוספים מנישואיו הראשונים.