כל מה שרצית לדעת על טאר ההימלאיה:
טאר ההימלאיה (שם מדעי:Hemitragus jemlahicus), הוא סוג של פרסתן מעלה גרה גדול דמוי-עז, האנדמי להרי ההימלאיה ומהווה מין יחיד בסוגו; הוא תואר לראשונה בשנת 1826 על ידי צ'ארלס המילטון סמית'.
עד שנת 2005 היה כלול בסוג טאר (Hemitragus) לצד טאר ערבי וטאר נילג'ירי בעיקר על סמך מבנה הקרניים והאקולוגיה, אך כיום השניים האחרים נחשבים כסוגים נפרדים ולכל אחד מהם יש קרבה גנטית לסוגים אחרים בתת-משפחת היעלים, כך שהוא המין היחיד הנמצא בסוג זה.
טאר ההימלאיה קרוב מבחינה גנטית לצפיר לסרו ולגוראל, אך מבחינה חיצונית יש לו דמיון יותר עם שני סוגי הטאר האחרים.
טאר ההימלאיה הוא קרוב משפחה של עזי הבר, ומותאם במיוחד לחיים במורדות ההרים הסלעיים של הרי ההימלאיה.
יש לו פרווה עבה וכהה המחממת אותו בחורף.
באביב כאשר הטמפרטורות עולות, חלק גדול מהפרווה נושר והופך להיות בהיר יותר בצבע.
הפרסות מותאמות היטב לבית גידולם ההררי ומאפשרות להם לדלג ולרוץ בזריזות במדרונות וסלעים חלקים, מה שהופך את הטארים לטפסנים מעולים.
הן לזכרים והן לנקבות יש קרניים המחודדות בקצוותיהם, אם כי הקרניים של הנקבות קטנות יותר.
קרניי הטאר צומחות בזווית לאחור ומתעקלות כלפי הגוף, מה שמונע פגיעה חמורה בקרבות בין הזכרים.
הגדי דומה מאוד למבוגרים במבנה גופו, אולם פרוותו בצבע אחיד ורגליו שחורות.
זכרים בוגרים נבדלים בקלות מהנקבות על ידי הצווארון המסולסל והרעמה הבולטת שלהם.
בית גידולו הוא בעיקר במדרונות וצוקים, והוא פעיל ברוב שעות היום בקבוצות או עדרים גדולים.
השם המדעי נגזר מיוונית ומסנסקריט כדלהלן: "Hemi" = "חצי", "tragus" = "תיש"; מתייחס לכך שמצד אחד הטאר דומה מאוד לעיזי הבר, אך יש לו גם מאפיינים ייחודיים משלו.
"jemlahicus" = "השייך לשלג", ומתייחס לבית גידולו ההררי והמושלג.
הכינוי "טאר" הוא במקור שם נפאלי לפרסתן זה, והוא נמצא כבר בשימוש בכתבים אנגליים משנת 1835.
למרות שבמבט חיצוני ניתן לחשוב שטאר ההימלאיה הוא הגדול ביותר מסוגי הטארים בשל רעמתו, בפועל הוא קטן במעט מהטאר הנילג'ירי, ושניהם נחשבים לגדולים ביחס לטאר הערבי.