כל מה שרצית לדעת על טורניר:
טורניר הוא תחרות ספורטיבית בין שתי קבוצות יריבות או בין יחידים, במהלכה בוים קרב או דו-קרב.
הקרבות נערכו בדרך כלל עם נשק לא קטלני ועל החניתות הרכיבו בדרך כלל מגני עץ על החוד.
משתתפי הטורניר היו אבירים ובני לוויתם.
מקורו של הטורניר הוא בתחילת ימי הביניים והוא הגיע לפופולריות רבה במאה ה-12 בהתחלה הטורניר נוהל ללא כללים מסודרים, אך עם הזמן התפתחו כללים ברורים יותר שאסרו על שימוש בנשק קטלני, פגיעה באבירים שנפלו מהסוסים ועוד.
אנרי השני, מלך צרפת, הוא אחד הקורבנות המפורסמים של הטורניר.
הוא נהרג בשוגג כאשר חנית שבורה חדרה בטעות לפניו והרגה אותו במקום.
הטורניר עצמו היווה אירוע חברתי, שבו נכחו רוב בני האצולה וקהל רב מקרב פשוטי העם.
לעתים גם בני משפחת המלוכה נכחו בטורניר (לרוב כצופים, אך מידי פעם גם כמשתתפים).
מסביב לזירת הטורניר התקבצעו סוחרים, אמנים, פייטנים ובעלי מלאכה שהציעו שירותים שונים וניצלו את הטורניר על מנת לגרוף רווחים נאים.
לגבי האבירים המשתתפים בו היה הטורניר תחרות על כבוד והזדמנות לזכות בהערכה ותהילה באמצעות הפגנת כישוריהם.
בעייני ההמונים הטורניר היה מעין בידור ופסטיבל עממי שסיפק אתנחתא מרעננת בשגרת חיי היום-יום האפורים והקשים.
התחרויות המוקדמות בטורנירים דמו למעשה למלחמות.
הן כללו במקור משתתפים רבים שנלחמו אלו באלו במלחמת-דמה חסרות סדר, אולם הן התפתחו עם הזמן וכללו מספר אירועים, בהם:
דו-קרב חרבות, במסגרת שחזור של טורניר
דו-קרב חרבות.
"אדון הגשר" אביר חוסם גשר ועל השאר מוטל לעברו.
השחלת רומח לתוך טבעת תוך כדי דהירה.
"משחק הסרצאני" בו על האביר לפגוע במטרה מסתובבת עם הרומח ולדהור מספיק מהר על מנת להימלט מהאלה הכבדה שחוזרת עם סיבוב המטרה.
קליעה למטרה בחץ וקשת.
תחרויות הפלה ברומח (Jousting): אלה התחרויות המוכרות והפופולריות ביותר, בהן שני אבירים רכובים על סוס וחמושים ברומח מסתערים ומנסים להפיל אחד את השני.
בגרסאות מסוימות מספיק להפיל את היריב בשביל לנצח, בגרסאות אחרות יש בנוסף להכריעו (ואף להרגו) גם אחרי שנפל על הקרקע.
הטורנירים נעלמו בהדרגה החל מהמאה ה-16, כאשר בעקבות המצאת אבק השריפה והנשק החם התייתר תפקידם של הפרשים הכבדים עטויי השריון.
דו-קרב החרבות נשאר פופולרי בקרב האצולה, אך הפעם לא כבידור להמונים אלא כדרך ליישב סכסוכים אישיים.
כיום, המונח טורניר מתייחס לתחרות ספורט כלשהי, ולעתים אף לשיטה ספיציפית של עריכת התחרויות (כלומר: מבנה המשחקים – שיטת ליגה, ראש בראש, שלב בתים ואז שלב הדחות וכו').