כל מה שרצית לדעת על טמפלרים (תנועה):
טמפלרים הם חברי ארגון המקדש (בגרמנית: Tempelgesellschaft – טמפלגזלשאפט), תנועה דתית פרוטסטנטית שנוסדה בדרום גרמניה באמצע המאה ה-19.
חברי התנועה פרשו מהכנסייה האוונגלית (לותרנית-קלוויניסטית מאוחדת) של ממלכת וירטמברג.
מייסדה ואביה הרוחני של התנועה, כריסטוף הופמן, שאף להכשיר את הקרקע לקראת שיבתו השנייה של ישו ולקרב את הגאולה, לפי האמונה הנוצרית.
לפי אמונתם של הטמפלרים, קירוב הגאולה יכול היה להתבצע רק באמצעות מגורים ועבודה קשה בארץ הקודש, בירושלים, שבה הם שאפו לקיים מודל של חיים אידאליים באמצעות הקמת כפרים יצרניים.
במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 התיישבו מאות טמפלרים במושבות אחדות שהוקמו ברחבי ארץ ישראל, בהן עסקו בחקלאות, במלאכה ובמסחר, וקיימו חיים קהילתיים עשירים תוך יחסי שכנות טובה עם ערבים ויהודים.
עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה החלו חברים מן הקהילה הטמפלריות בארץ ישראל לעסוק בפעילות פוליטית נאצית ואף הצטרפו למפלגה הנאצית.
כמו כן התגייסו חלק מבני הקהילה הטמפלרית לוורמאכט.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ריכזו שלטונות המנדט הבריטי את הטמפלרים, שהוגדרו כאזרחי אויב, במחנות מעצר.
המושבות החקלאיות שרונה, ולדהיים, וילהלמה ובית לחם הגלילית, הפכו למחנות הסגר.
המעצר נבע מחשש שיהוו גיס חמישי.
משם גירשו הבריטים את מרביתם לאוסטרליה.
תמורת שחרור חלק מהם הוחזרו לארץ יהודים בעלי אזרחות ארץ ישראלית ששהו במחנות ריכוז באירופה.
רכושם של הטמפלרים, לרבות המקרקעין רב הערך של מושבותיהם, הועברו לניהול האפוטרופוס על נכסי נפקדים.
ב-17 באפריל 1948 כבשו כוחות ההגנה את המושבות ולדהיים ובית לחם הגלילית, ואחרוני המתיישבים שנותרו במושבות הטמפלרים גורשו מהארץ, תחילה לקפריסין ואחר כך הצטרפו לקרוביהם באוסטרליה.
עם קום המדינה, כשנכסי המקרקעין של הנציב העליון עברו לידי מדינת ישראל, הפכו אדמותיהם לאדמות מדינה, שכיום הן בבעלות מדינת ישראל ובניהול מינהל מקרקעי ישראל.
כחלק מהסכם השילומים בין מדינת ישראל לגרמניה בשנת 1952 הוסכם גם על פיצוי שתשלם ישראל לטמפלרים על הרכוש שהיה להם בישראל.
תהליך העברת הפיצוים לטמפלרים ארך כעשר שנים.
עד שנת 1962 שילמה ממשלת ישראל לטמפלרים וליורשיהם 54 מיליון מארק גרמני (שהיו כשלושה עשר מיליון דולר) כפיצויים בגין אדמותיהם ונכסיהם.