כל מה שרצית לדעת על טרובדור:
טרובדור הוא כינוי למלחין, משורר וזמר בימי הביניים.
מקור המילה טרובדור בפועל האוקסיטני trobar, שפירושו "למצוא", ובהשאלה "להמציא" או "לחבר" (שיר או לחן).
הסגנון החל בפרובנס במאה ה-11 כאשר הטרובדור הידוע הראשון היה גיליים מפייטיוס (Guilhèm de Peitieus; לימים פואטייה), דוכסה התשיעי של אקיטן (1071 – 1127).
לכל הדעות הוא לא היה חלוץ הסגנון, משום ששירתו הייתה כבר בוגרת ומפותחת מאד, אך מקורות ההשראה שלו אינם ידועים.
ייתכן כי מדובר בהשפעה מהמוזיקה הדתית הקתולית, בשירה הערבית של אל-אנדלוס או במקורות אחרים.
שירת הטרובדורים נכתבה מתחילתה כמוזיקה מושרת ומלווה בכלי מיתר.
זו השירה הלירית הראשונה של ימי הביניים הכתובה לא בלטינית.
לרוב, הטרובדורים כתבו וביצעו את שירי עצמם אך היו גם כאלו, שכונו יוגלדורים (JOGLADOR) שביצעו יצירות של אחרים.
בדרך כלל הטרובדורים היו ממעמד האצילים, הבורגנים ואנשי הכנסייה והם סימלו את ההתעדנות בחצרות האצולה בדרום צרפת, שינוי מעמד האשה והאהבה וקודים התנהגותיים-חברתיים חדשים באותן חצרות (CORTEZIA מלשון CORTE=חצר).
למרות שחלק מקודים אלו (כמו אהבה מחוץ לנישואין וחושניות ארוטית) היו מנוגדים לרוח הנצרות, זכתה שירת הטרובדורים להצלחה רבה והתקבלה גם על הכנסייה הקתולית.
הצלחה זו נבעה מהעובדה ששירה זו הביעה זכות, הפנמה, הערצה ושאיפה לשלמות וליופי חומרי ומוסרי אבסולוטי וכן כניעה.
יש הסבורים שתכנים אלו השפיעו על התפשטות פולחן מריה הקדושה החל מהמאה ה-13 כי הם זוהו עם תכונותיה של מריה.
שורשיה של שירת הטרובדורים במוזיקה הליטורגית הכנסייתית ובייחוד במזמור הגרגוריאני.
טרובר (בצרפתית: Trouvère, לעתים Trouveur) היא הצורה שהייתה מקובלת בניב של צפון-צרפת (langue d'oïl) למילה "טרובדור", כפי שנהגתה ב"לנגדוק", הניב של דרום-צרפת (אוקסיטנית).
היא מתייחסת למשוררים-מלחינים שחיו בערך בתקופת הטרובדורים ויצרו בהשפעתם, אבל חיברו את יצירותיהם בניבים הצפוניים של צרפת.
הטרובר הידוע הראשון היה שרטיין דה טרויה (היה פעיל בין שנות ה-60' לשנות ה-80' של המאה ה-12 (באטרפילד, 1997).
הטרובר המשיכו לפעול עד 1300 בקירוב.
במאה ה-14 חלה שקיעתה של שירת הטרובדורים בייחוד עקב הפיכתה לשירה מלאכותית שחוברה על ידי מלחיני חצר למען אדוניהם.
כ-2130 שירי טרובר שרדו עד ימינו; לכשני שלישים מהם יש מלודיות.
טרובדורית עם סאז, הורמוז, 1211
הדימוי הפופולרי של הטרובדור או הטרובר הוא של מוזיקאי נודד העובר מעיר לעיר עם לאוטה על שכמו.
אנשים כאלה אכן היו במציאות, אבל הם נקראו "ז'ונגלר" ו"מינסטרל" – מוזיקאים דלפונים, גברים ונשים, בשולי החברה.
הטרובדור והטרובר, לעומת זאת, מייצגים את האריסטוקרטיה של יצירת המוזיקה.
היו אלה או משוררים ומלחינים שפעלו בתמיכת האצולה או, באותה מידה של שכיחות, בני אצולה בעצמם, שחיבור וביצוע של מוזיקה היו לגביהם חלק ממסורת החיים בחצרות האצילים, בהם מלכים, מלכות ורוזנות.
בסוף המאה ה-12 הופיעו גם בגרמניה טרובדורים שהיו בעיקר מאנשי האצולה הנמוכה ונקראו גם מינזנגרים ("זמרי שירי אהבה" בגרמנית עתיקה).
במאה ה-13 הופיעו טרובדורים בספרד ובצפון פורטוגל והמפורסם ביניהם הוא אלפונסו החכם, מלך קסטיליה.
באותה תקופה הופיעו טרובדורים גם בצפון איטליה עם שירים בניב הטוסקני ופיתחו את הסגנון המכונה DOLCE STIL NUOVO.
ביצוע מוזיקה בסגנון זה הוא עניין לניחוש והשערה.
יש מלומדים הגורסים, שיש לבצע אותה בסגנון ריתמי חופשי ותוך שימוש מוגבל בליווי אינסטרומנטאלי (בייחוד בשירים שהטקסט שלהם מרומם ונעלה יותר).
מלומדים אחרים, וכמוהם מבצעים רבים, סבורים, שליווי אינסטרומנטאלי ופרשנות ריתמית יותר תקפים בה במידה.
יוהנס דה גרוקיו, תאורטיקאי מוזיקה פריזאי מראשית המאה ה-14, סבר, שמשירי טרובר שאבו מלכים ואצילים השראה לחולל גדולות ונצורות ולהגיע לגדולה: "שירים מסוג זה חוברו על פי המנהג בידי מלכים ואצילים והושרו בנוכחות שועי הארץ, מלכים ונסיכים, כדי להשרות על רוחם אומץ ונחישות, גודל נפש ואהבת חירות.
.
.
" (פייג', 1997)
הסגנון שגשג גם במאה ה-12, וחיקו אותו גם במאה ה-13, אך עם הזמן הוא דעך.
במאה ה-14 נעשה ניסיון להחיות את הסגנון על ידי ארגון משחקי הפרחים, תחרות ספרותית שנועדה לשמר ולטפח את המורשת הלירית והלשונית.
במאה ה-15 המשחקים דעכו, אך בעת החדשה המסורת חודשה בשפות אחרות, ביניהן צרפתית, קטלאנית, ספרדית, ואספרנטו.
בתקופה המודרנית ישנם אמנים המכונים פעמים רבות טרובדורים, אמנים אלו הם לרוב מוזיקאי פולק, לדוגמה בוב דילן נחשב בעיני רבים לטרובדור מודרני.
בעידן המודרני אין משמעות חזקה לתוכן השיר אלא רק לצורת הנגינה וסגנון השירה.
נגני פולק המנגנים לפי התבניות העממיות, ונודדים בארץ נחשבים לטרובדורים מודרניים.
בישראל זכה לעתים מאיר אריאל לכינוי טרובדור מודרני.