כל מה שרצית לדעת על טרטיף:
טרטיף (מצרפתית: Tartuffe) היא קומדיה מאת המחזאי הצרפתי מולייר, המצטיינת בסגנונה החריף והעוקצני ובביקורת הנוקבת שבה על אנשי הדת והכנסייה במאה ה-15, ונחשבת לאחת המעולות שביצירותיו.
הדעות חלוקות אם יש ב"טרטיף" ביקורת על נוכלים במסווה של קנאות דתית בפרט או שמא יש בו ביקורת על הנצרות עצמה.
המחזה עורר את חמתם של הכמורה והחוגים הדתיים בצרפת שראו במולייר כופר ואסרו על הצגתו של "טרטיף" בציבור.
תקופה מסוימת היה המחזה מועלה בהופעות פרטיות בגרסאות מקוצרות עד שלבסוף הועלה באופן מלא ובפני קהל צופים גדול ב־5 באוגוסט 1667, דבר שרק הגביר את חמת הכנסייה.
אחרי שנתיים של התפלמסות חריפה שהתנהלה בין מולייר ואנשי הדת, התערב בעניין המלך לואי ה-14 והמחזה הועלה שנית ב־5 בפברואר 1669, לאחר שהסוף הרע הוחלף בסוף טוב, המציג את המלך כמי שמציל את המצב ומעניש את האשמים.
מאז ועד היום המחזה מוצג ואהוב והוא ידוע מאוד.
דמותו של טרטיף עצמו הפכה זה מכבר שם נרדף לצבוע ונוכל.
המחזה תורגם לעברית לראשונה על ידי נחמן רוזנקרנץ ב-1901, ומאוחר יותר בידי נתן אלתרמן והועלה פעמים רבות בתיאטראות בישראל.
בשנת 1970 בתיאטרון חיפה, בבימוי ג'ילברטו טופאנו, בתפקיד טרטיף עודד קוטלר.
בשנת 1974 בבימויה ובתרגומה של עדנה שביט, בתיאטרון באר שבע בתפקיד טרטיף דב רייזר.
תרגום נוסף הוא של יהושע סובול, בגרסה שהובלעו בה רמיזות טקסטואליות וחזותיות ליחסי דת-מדינה בישראל, והועלה פעמיים בתיאטרון גשר בבימוי יבגני אריה, פעם ראשונה ב-1995, עם ישראל דמידוב בתפקיד טרטיף ופעם שנייה ב-2009, עם אלכסנדר סנדרוביץ' כטרטיף, בהשתתפותה של חנה לסלאו.
המחזה עולה בימים אלה (2014) בתיאטרון בית ליסין בתרגום לעברית של אלי ביז'אווי ובבימויו של אודי בן משה ובכיכובם של ששון גבאי כאורגון ומיה דגן כדורין.