כל מה שרצית לדעת על טרנסקסואליות באיראן:
למרות אופיו המוסלמי פונדמנטליסטי, השלטון באיראן נוהג להתחשב בגברים ונשים המעוניינים לשנות את מינם, בניגוד להוקעתם ורדיפתם המתמדת של הומוסקסואלים ולסביות.
בשנת 1963 כתב רוחאללה ח'ומייני ספר בו הצהיר כי אין הגבלה דתית על ניתוח ל"תיקון מין".
אולם באותה תקופה הוא נחשב כמתנגד למשטר, ופסקי ההלכה שלו לא השפיעו על המדיניות הרשמית של המדינה, לה לא הייתה מדיניות מוגדרת לגבי טראנסג'נדריות.
הממשלה שקמה לאחר המהפכה ב-1979 סיווגה טרנסקסואלים וטרנסווסטיטים יחד עם הומוסקסואלים, שהוקעו על ידי המשטר האסלאמי.
בהתאם לכך, הם היו צפויים לעונשי הצלפות והוצאות להורג, תחת החוק האיראני החדש.
אחת מהמנהיגות המפורסמות למען זכויות לטרנסקסואלים היא מרים האטון מולקארא (Maryam Hatoon Molkara).
כגבר, לפני הניתוח להתאמה מגדרית, היה שמה פרידון.
מולקארא לחמה למען זכותה לשנות את מינה עוד מימי שלטון השאה באיראן.
בתחילה השלטון התעמר בה, אולם מכתב שקיבלה מהמנהיג העליון ח'ומייני אשר קיבל מעמד של פתווה שינה את התמונה.
לפני המהפכה ביקשה מולקארא לעבור ניתוח להתאמה מגדרית, אך לא הייתה יכולה להרשות לעצמה ולא קיבלה הכרה דתית במהלך.
החל משנת 1975 היא כתבה מכתבים לרוחאללה ח'ומייני כשהיה בגלות.
לאחר המהפכה היא פוטרה מעבודתה, הוזרקו לה בניגוד לרצונה הורמונים גבריים, על מנת "להשאירה" כגבר, והיא אושפזה במוסד.
היא שוחררה מאוחר יותר הודות לקשרים שהיו לה, וניסתה להשפיע על פוליטיקאים אחרים לתמוך במטרתה.
כשחזר ח'ומייני לאיראן כמנהיג העליון, היא ביקשה להיפגש עמו, בתחילה, ללא הצלחה.
לבסוף קיבלה ממנו מכתב שאישר לה לעבור ניתוח להתאמה מגדרית מגבר לאישה.
המכתב קיבל מאוחר יותר מעמד של פתווה (פסק הלכה).
מעמד זה שינה את יחס השלטון לניתוחים להתאמה מגדרית, והפך אותם לחוקיים באיראן.