כל מה שרצית לדעת על יֵשׁוּ:
יֵשׁוּ או יֵשׁוּעַ, יש הכותבים גם ישוע בן יוסף, או כפי הגרסה הארמית ישוע בר יוסף (לפי המשוער 4 לפנה"ס – 33-30 לספירה), היה יהודי בן הארץ, שפעל כמורה רוחני ודרשן בתקופת בית שני, והפך לדמות המרכזית בנצרות הקדומה ומאוחר יותר גם בדת הנוצרית, שהתפתחו סביב דמותו ותורתו, בפרט לאחר הוצאתו להורג בצליבה.
לפי כתבי הקודש הנוצריים, פעל ישו בעיקר בגליל וביהודה במחצית הראשונה של המאה הראשונה לספירה, בעודו נע בין יישובים שונים ברחבי הארץ, בפרט יישובי הגליל דוגמת נצרת, וכפר נחום, מלמד בבתי הכנסת שלהם ומטיף את פרשנותו לתנ"ך, וכן מבצע מגוון ניסים כביכול (בפרט למטרת ריפוי חולים); כל זאת כאשר נאספת סביבו קבוצה נרחבת של תלמידים הרואים בו מורה רוחני ואף נודדים אחריו במסעיו.
מהמחקר ההיסטורי עולה כי לאחר מותו התפצלו מאמיניו למספר קהילות חברתיות-דתיות, או לחלופין, לכיתות שונות של נצרות קדומה (כנראה במטרה ליצור מסגרת קהילתית נוחה לשימור האמונה בדרכו), וניתן להבין מספר מעשי השליחים כמו גם מספר הבשורה על פי תומא, כי העיקרית שבקהילות אלה הונהגה על ידי אחיו הבכור יעקב בן יוסף.
באותן הקהילות שהקימו תומכיו לאחר מותו, נחשב ישו לנביא שאלוהים לעתים דיבר דרכו, ולמשיח העם היהודי שבמותו בייסורים כיפר על עוונות המין האנושי כולו, ושקם לתחייה ביום השלישי למותו.
עם זאת, בקהילה הנצרנית ומאוחר יותר גם בקהילה אותה ייסד שאול התרסי (פאולוס), החלה מגמה של תפיסת ישו כדמות אלוהית ממש וכ"בנו" של אלוהים שהתגלה בבשר, כלומר בדמות אדם.
אמונה זו, אותה קידם פאולוס בשקיקה, לא הייתה מקובלת על מרבית חסידיו היהודים של ישו, שראו בו רק נביא ומשיח, וחלקם ראו בה כפירה ממש, אך היא הלכה ונעשתה פופולרית בניצוחו, בעיקר בקרב מספר הולך וגדל של גויים שגילו עניין להצטרף לאמונה היהודית בגרסתה הישועית, והתקבלה לבסוף על כלל חסידי הנצרות הקדומה.
אמונה זו היא אשר הפכה את ישו לדמות המרכזית בדת הנוצרית שתקום מאוחר יותר בעקבות ועידת ניקיאה, ולמעשה לישות השנייה ב"שילוש הקדוש".
מסיבה זו, תפיסת ישו כאלוהים ממש היא עיקרון מרכזי בנצרות, כמו גם ברוב הכתות שיצאו מהנצרות עצמה, ובזה גם היהדות המשיחית (שמקורותיה בנצרות האוונגליסטית).
לעומת זאת, תפיסת ישו כנביא ומשיח בלבד, ולא כדמות אלוהית, התקיימה בעיקר במאה הראשונה לספירה (ואף מעט לאחריה), ונפוצה בעיקר בקרב האלכסאים והאביונים, אם כי מגמה זו נמשכת גם כיום בקרב דתות וזרמים דתיים שונים (להרחבה ראו למשל: ה"נאו-אביונים", יוניטריאניזם, וסובותניקים).
בכתבי הקודש של דת האסלאם מכונה ישו עיסא ונחשב בה לנביא ומשיח בלבד, וכך גם אצל כלל הדתות שהתפתחו מהאסלאם – הדת הדרוזית, האמונה הבהאית והאחמדים.
ביהדות מופיע השם "ישו" לראשונה בתלמוד הבבלי ובתוספתא במספר סיפורים מעורפלים (ראו ערך "ישו ביהדות").
בשל היותו אדם שהשפיע יחסית על התפתחות החשיבה האנושית וההיסטוריה, ובשל אי התאמה, לעתים, בין מקורות שונים הנותנים תיעוד על קורותיו, הרי שקיים מחקר היסטורי ענף המתחקה אחריהם; מטרתו של מחקר זה להבנות שחזור היסטורי מדויק ככל הניתן של חייו ומפעלו של ישו ההיסטורי (The historical Jesus), במתודולוגיה המדעית המקובלת בקרב היסטוריונים באקדמיה.
מחקר זה מבקש להצליב את הכתוב בבשורות הברית החדשה וכן בבשורות האפוקריפיות, יחד עם מקורות נוספים, בפרט מתקופת בית שני, ובפרט יהודים ורומאיים, תוך נאמנות למאפייניה התרבותיים והאחרים של יהודה של אז, כפי שהיא עולה ממקורות אלה; זאת לצורך בנייתה של תמונה היסטורית החופשייה מדוגמה דתית וניתוח מוטה של הנתונים.