כל מה שרצית לדעת על יאמטו-א:
יאמטו–אֶ (ביפנית: 大和絵) הוא סגנון ציור יפני שהתפתח בתקופת הייאן (1185-794).
שימוש ראשון במושג נעשה בשנת 999 ביומנו של פוגיוו'ארה נו יוקינארי (藤原 行成), במטרה לייחדו לעומת הציור הסיני, הקארה-א (kara-e).
המושג קארה-א מתייחס לציור שנעשה בתוך גבולות סין, אך כולל גם ציור שנעשה ביפן בהשפעת הסגנון הסיני.
המושג יאמטו-א ציין ציור יפני המשתמש בסגנון ובטכניקות יפניות ייחודיות שפותחו החל מאמצע תקופת הייאן, במהלך המאה העשירית.
החוקר הירושי מיזואו מניח כי תהליך ההיבדלות מן הקארה-א החל עוד טרם טביעת המושג, כבר באמצע המאה התשיעית; במהלך המאה העשירית התפתחו הנושאים והסגנון הייחודיים, ובאמצע המאה האחת-עשרה הגיע הימאטו-א לשיאו.
מושג זה המשיך לשמש בתקופות שונות כמגדיר סגנון מקומי ייחודי המתבסס על מסורת יפנית מקורית.
כך, בתקופת אדו (1868-1603) שילבו והחיו אמנים שונים את מאפייני סגנון הימאטו-א באמנותם.
ניתן למצוא מאפיינים משותפים באמנותם של אמני אסכולת טוסה – הנקראת על-שמו של טוסה מיצואוקי (土佐 光起‏,1617–1691) – ואמנים מסוימים מאסכולת קאנו כדוגמת קאנו מיצונובו (狩野光信) וקאנו סאנרקו (狩野 山楽).
שתי האסכולות פעלו במקביל בחסות החצר הקיסרית אך שימשו למטרות שונות.
אמן התקופה אשר נחשב כמחיה סגנון הימאטו-א הוא סוטאצו (俵屋 宗達).
המושג "יאמטו-א" משמש גם בשיח העכשווי להגדרת אמנויות המאופיינות כייחודיות ליפן, דהיינו שנוצרו לפני תקופת מייג'י (1868–1912), אך ערך זה יעסוק במובנו הראשוני והמצומצם של המושג, שנטבע בתקופת הייאן ביחס לציור שנעשה בחצר הקיסרית.
לא נותרו שרידים רבים מתקופת ראשית התפתחות הסגנון, וקיים פער בן 300 שנה בין השרידים מתקופת נארה לשרידים הראשונים מתקופת הייאן.
מקורות המידע על ראשית הימאטו-א הם מסמכים כתובים וטקסטים ספרותיים המתייחסים לאמנות זו, או יצירות מאוחרות יותר שנעשו בהתייחסות לימאטו-א וכחיקוי לו.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות ליאמטו-א:
•יפן: אמנות