כל מה שרצית לדעת על יוזף הופמן (פסנתרן):
יוּזף קז'ימייז' הופמן (בפולנית: Józef Kazimierz Hofmann; 20 בינואר 1876, קרקוב – 16 בפברואר 1957, לוס אנג'לס) היה פסנתרן ומלחין פולני-אמריקאי.
הופמן היה ילד פלא, שניגן בשורה ארוכה של קונצרטים ברחבי אירופה וסקנדינביה בגיל עשר.
הופעותיו עוררו סנסציה ושיאן היה בסדרת קונצרטים באמריקה בסוף 1887 וראשית 1888, שהעלו את שמו לעיתונות.
אחרי חילוקי דעות בשאלת ניצול ילדים, תרם אלפרד קורנינג קלארק 50,000 דולר להופמן כדי שיפרוש מן הבימה עד שיגיע לגיל בגרות.
תרומתו של קלארק איפשרה ליוזף לימודים עם המורה והמלחין המפורסם מוריץ מושקובסקי והווירטואוז והמלחין הרוסי אנטון רובינשטיין.
יוזף הופמן היה לתלמידו הפרטי היחיד של רובינשטיין ולממשיך דרכו המובהק.
הופמן היה גם ממציא מחונן, שהמציא מנגנונים לפסנתר ולמכוניות ומספר רב של פטנטים נרשמו על שמו.
הופמן עשה את רוב הקריירה שלו בארצות הברית, שם ניהל את מכון קרטיס למוזיקה עד שנת 1938.
עם תלמידיו נמנו כמה מן הסטודנטים המוכשרים ביותר באותן שנים, ביניהם שורה צ'רקאסקי, הארי קאופמן, נדיה רייזנברג וואחרים.
גם חורחה בולט, שלא היה מתלמידיו של הופמן, נהנה מהתעניינותו.
הופמן הקליט כמה תקליטים מסחריים, משנת 1903 עד 1930.
בין השאר הקליט כמה מן ההקלטות המוקדמות ביותר של מוזיקה קלאסית בשביל תומאס אדיסון.
הקלטות אלה אבדו, אך כמה גלילים שהקליט ברוסיה שנים אחדות לאחר מכן התגלו לאחרונה.
הקלטות של נגינתו הכניסו לו סכומי עתק, אך הוא לא נתן בהן אמון כמייצגות נאמנה את ביצועיו, במידה מסוימת משום שנתן דעתו על כך, שנגינתו משתנה מביצוע לביצוע של אותה יצירה.
מספר הקלטות של נגינת הופמן בקונצרטים חיים שרדו וניתנות להשגה על גבי תקליטורים.
נגינתו של הופמן החלה להידרדר בשנות ה-40', בעיקר עקב אלכוהוליזם.
הקונצרט האחרון שלו היה בשנת 1946.
ידיו של הופמן היו קטנות מאוד אך חזקות במידה יוצאת מן הכלל, וכמו כמה פסנתרנים מפורסמים אחרים, ראה בכך יותר מטרד ממגבלה.
חברת סטיינוויי בנתה למענו מקלדת בהזמנה מיוחדת, שהמנענעים בה צרים במקצת מן המקובל.
רחמנינוב סבר שהופמן עולה עליו כפסנתרן והקדיש לו את הקונצ'רטו השלישי שלו.
הופמן לא ניגן אותו מעולם.
לדברי אשתו הראשונה, הוא לא התלהב מן היצירה, שלקתה בחסר, לדעתו, מבחינה צורנית.
(מקור: "The Amazing Marriage of Josef Hofmann and Marie Eustis".
)הופמן הצטיין בכישורים טכניים, פיוט, צבע ודמיון יוצאים מגדר הרגיל.
פרשנות וולקנית של יצירות כמו הבלדה הרביעית של שופן (שבוצעה ב"רסיטל ההיסטורי באולם קזימיר" בשנת 1938) מצביעה על הדמיון הרב בין נגינתו של הופמן לזו של רובינשטיין ועל השוני בין פרשנויותיו לאלה של פסנתרנים מודרניים.
הופמן חולל היסטוריה בשנת 1911, כאשר ניגן יותר מ-256 יצירות שונות בעשרה קונצרטים רצופים לפני מאזינים משתאים ברוסיה.