כל מה שרצית לדעת על יוליוס בנדיקט:
סר יוליוס בנדיקט (בגרמנית: Julius Benedict; 27 בנובמבר 1804 – 5 ביוני 1885) היה מלחין ומנצח יליד גרמניה, שעשה את חיי הקריירה שלו באנגליה.
בנדיקט נולד בשטוטגרט, בן לבנקאי יהודי, ולמד קומפוזיציה אצל הומל בויימאר ואצל ובר בדרזדן; במשך שלוש השנים שלמד אצל ובר נהג בו זה כאב בבנו ואף הציג אותו בווינה לפני בטהובן ב-5 באוקטובר 1823.
אותה שנה התמנה לקאפלמייסטר בתיאטרון קארנטנרטור בווינה וכעבור שנתיים קיבל אותה משרה בתיאטרון סן קארלו בנאפולי.
בתיאטרון זה הופקה האופרה הראשונה שלו, "ג'אסינטה וארנסטו" בשנת 1829 ואחרת, שנכתבה לעיר הולדתו, I Portoghesi in Goa, הוצגה שם בשנת 1830; שתי האופרות הללו לא זכו להצלחה גדולה ובנדיקט יצא בשנת 1834 לפריז ומשם, בעצת מריה מאליברן, המשיך ב-1835 ללונדון, שם נשאר עד אחרון ימיו.
בשנת 1836 הוטל עליו לנצח על מיזם אופראי בתיאטרון ליציאום ובמסגרת זו הפיק אופרה קצרה בשם "שנה ויום", שהופקה קודם לכן בנאפולי.
בשנת 1838 התמנה למנצח האופרה האנגלית בתיאטרון המלכותי, דרורי ליין, בתקופת הפופולריות הרבה של באלף; האופרות פרי עטו שבוצעו שם היו "אזהרת הצועניה" (1838), "כלת ונציה" (1843) ו"הצלבנים" (1846).
בשנת 1848 ניצח על "אליהו" של פליקס מנדלסון באולם אקזטר, בהופעתה הראשונה של ג'ני לינד באורטוריה, וב-1850 נסע לאמריקה כמלווה במסע הקונצרטים של זמרת זו.
בשובו, בשנת 1852, היה למנצח ומנהל מוזיקלי בניהולו של מייפלסון בתיאטרון הוד מלכותה (ואחר כך בדרור ליין), ובאותה שנה התמנה למנצח "האיגוד ההרמוני".
בנדיקט כתב רצ'יטטיבים להפקת הגרסה האיטלקית של "אוברון" מאת ובר בשנת 1860.
בשנה זו גם בוצעה הקנטטה שלו, "אונדין" בפסטיבל נוריץ', עם קלרה נובלו, שהייתה זו לה ההופעה הפומבית האחרונה.
האופרה הידועה ביותר שלו "החבצלת מקילארני", שנכתבה על פי המחזה The Colleen Bawn של דיון בוסיקול, לליברית של אוקסנפורד, הוצגה בקובנט גארדן בשנת 1862.
האופרטה שלו, The Bride of Song הוצגה שם בשנת 1864.
"סנטה צ'צ'יליה", אורטוריה, בוצעה בפסטיבל נוריץ' בשנת 1868; סיינט פיטר בפסטיבל ברמינגהם של 1870; הקנטטה "גרציאלה" בוצעה בפסטיבל ברמינגהם בשנת 1882 ובאוגוסט 1883 הועלתה בצורת אופרה ב"קריסטל פאלאס".
כאן גם הושמעה סימפוניה שלו בשנת 1873.
בנדיקט ניצח מדי שנה בפסטיבל נוריץ, מ-1845 עד 1878 ועד בכלל.
ועל הקונצרטים של החברה הפילהרמונית של ליברפול בין השנים 1876 עד 1880.
הוא היה המלווה הקבוע בקונצרטים הפופולריים של ימי שני בלונדון מראשיתם ולהוציא אי-אילו חריגות, פעל כמנצח בקונצרטים אלה.
בנדיקט כתב ביוגרפיה מעניינת על חיי ובר לסדרת ביוגרפיות של מוזיקאים דגולים.
הוא זכה בתוארי אצולה באנגליה ובאוסטריה.