כל מה שרצית לדעת על יעקב פיקר:
ד"ר יעקב פּיקֶר (1911–1981) היה מנכ"ל משרד המסחר והתעשייה והמפקח על הביטוח במשרד האוצר.
יעקב פיקר גדל באוסטריה, קיבל תואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת וינה ועלה לארץ ישראל סמוך לפרוץ מלחמת העולם השנייה.
לאחר קום מדינת ישראל כיהן כמנהל ועדת ירושלים שהחליפה את העירייה ששבקה חיים בגלל מלחמת העצמאות בירושלים.
בהמשך מונה למפקח על המזונות בירושלים תחת דב יוסף, ולאור ניסיונו בקיצוב, מונה עם הפעלת מדינות הצנע לראש מחלקת הקיצוב הארצית.
באוקטובר 1949 מונה לסגן מנהל אגף המזון.
באוקטובר 1952 מונה על ידי דב יוסף למנכ"ל משרד המסחר והתעשייה ונציג המשרד בחברת השילומים.
אולם לקראת סוף 1952, עם פתיחת המשא ומתן על כניסת הציונים הכלליים לממשלה והעברת משרד התעשייה והמסחר לידיהם, התפטר מתפקידו.
לאחר חופשה נתמנה פיקר לסגן מזכיר הממשלה ובתפקידו זה מילא את מקומו של זאב שרף כמזכיר הממשלה, בעת ששרף היה בחופשה והיה מזכיר ועדת השרים לענייני כלכלה.
במקביל, היה חבר במועצת המנהלים של חברת חרסית וחול זך.
בתפקידו זה היה שותף לפיטורי מנכ"ל החברה, לאחר שזה יצא נגד ההסדרים עם חברת אבן וסיד ההסתדרותית.
פיקר טען שביקורתו של רמתי שגוייה וכי הוא אינו מתאים לניהול חברה.
לקראת סוף שנת 1954 הטילה עליו ועדת השרים לענייני כלכלה לבחון את הדרכים שבהם הישראלים עוקפים את חוקי המטבע הנוקשים שנועדו למנוע שימוש במטבע חוץ.
במסקנותיו טען פיקר שההיתר ליבוא סחורות ללא תשלום נוצל בעיקרו להברחת מטבע חוץ, שבמקרים רבים ניצלו משקיעים את ההיתר ליבא סחורות לצורך הקמת מפעל מאושר לייבוא של סחורות שנמכרו בשוק החופשי ברווח גדול, שעולים רבים נצלו את ההיתר להביא איתם סחורות ללא מכס לייבוא סחורות שלא היו קשורים לעלייתם ושהרבה מהמתנות מחוץ לארץ היו רכישות שנועדו לעקוף את המכס.
הדו"ח של פיקר עורר דיון ציבורי ותגובות רבות.
בהבוקר הפנו את תשומת הלב לכך שפיקר עצמו היה אחראי לרבים מההסדרים אותם הוא ביקר ככאלו שנוצלו שלא למטרתם, וטענו שבניגוד להמלצת פיקר להגביר את הפיקוח, מסקנותיו מעידות שהפיקוח נכשל ואין בו טעם.
בדבר ובקול העם, לעומת זאת, התלוננו על כך שהממשלה לא נוקטת צעדים מספיקים לסגירת הפרצות והענשת המבריחים.
בספטמבר 1954 מונה לראשות ועדה לעניין ייעול חברת האשלג הממשלתית.
בינואר 1955, עם הקמת חברת הברום, כחברת בת של חברת האשלג, מונה פיקר למנכ"ל החברה.
בתגובה לדו"ח של מבקר המדינה על ליקויים חמורים בחברה אמר פיקר ש"שמירה מדוקדקת על כללי הנוהל המקובלים במשרדי ממשלה עלולה לגרום לסטיה משיקולים ענייניים בחברה כלכלית".
בשנת 1959 עבר למשרד האוצר ובין השאר היה מרכז ענייני הסובסידיות[21], ועסק בהסדרי הסבסוד של המדינה לגופים שונים כמו אגד, דן חברה לתחבורה ציבורית והחקלאים[22] ומספנות ישראל[23].
כן היה חבר מועצת המנהלים של בנק למלאכה[24] ושל חברה כלכלית לירושלים[25].
בסוף 1963 מונה לראשות ועדה לבדיקת תעריפי הביטוח[26].
בספטמבר 1964 נתמנה למפקח על החיסכון והביטוח[27][28].
בשנת 1966 היה חבר בוועדה לבחינת הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ותאונות עבודה.
פיקר היה מתנגד יחיד להמלצות הוועדה להלאים את כל תחום ביטוח תאונות הדרכים ותאונות העבודה והזהיר מפני שינויים גדולים מדי בהסדרים הקיימים[29].
בשנת 1976, בהיותו המפקח על הביטוח, יזם יחד עם ראשי ענף הביטוח, את הקמת אבנר חברה לביטוח נזקי גוף של נפגעי תאונות דרכים[30].
כאשר עלו טענות על כך שמחירי הביטוח גבוהים מדי והוקמה ועדה של חברי כנסת להורדת המחירים, התנגד פיקר להמלצותיה והתעמת עם חברי הכנסת[31][32].
בינואר 1977 פרש פיקר מתפקיד הממונה על הביטוח[33] וממשרד האוצר[34].
בהמשך כיהן כמשנה למבקר המדינה.
על שמו נקרא "מרכז ד"ר י.
פיקר לחינוך ותרבות בבית הספר לחינוך מיוחד" שבעלה נגב – נחלת ערן.
בשנת 1972 התאלמן מאשתו הלנה.
[35] נפטר ב-1981, בגיל 70.