כל מה שרצית לדעת על יצחק בן יעקב:
יצחק בן יעקב (7 ביולי 1891 – 29 בדצמבר 1940), מאנשי העלייה השנייה, איש דגניה, מראשוני הטייסים ביישוב וממיסדי חברת "אווירון".
יצחק גדליה בן-יעקב (ינקלזון) נולד בעיירה מָקָרוב שבפלך קייב, בדרום-מערב האימפריה הרוסית (אוקראינה), למשפחת רבנים (זכריה לב ונחמה).
קיבל חינוך מסורתי ולמד בחדר.
בגיל 14 עבר לקייב בניגוד לרצון הוריו, שם למד לימודים כלליים.
ב-19 ביוני 1908 עלה לארץ ישראל יחד עם שני חברים ועבד בחקלאות במושבה זכרון יעקב.
בעקבות כאבים ברגלו, שלא נמצא להם מרפא בזכרון יעקב, עבר לחיפה ומשם לירושלים.
לאחר שהחלים, חזר לזכרון יעקב ומשם עבר למנחמיה.
בשנת 1911 הצטרף למייסדי קבוצת דגניה באום ג'וני (לימים דגניה א') בה היה חבר פעיל עד מותו ונישא לאשתו יונה.
התיידד עם יוסף טרומפלדור לפני שזה נהרג בתל חי.
אצל יצחק נשארו מכתביו וארכיונו של טרומפלדור וכן שתי ידיו המלאכותיות (יד לעבודה, עם אנקול, ו"יד של שבת").
עסק בהקמת רשת השקיה למשקי עמק הירדן, היה פעיל בענף הרפת של דגניה והשתתף בהקמת חברת "החקלאית" לביטוח עדרי בקר.
יחד עם אברהם הרצפלד נשלח לדמשק לסייע בשחרור אסירים יהודים שסירבו להתגייס לצבא העות'מאני והואשמו בריגול (בסמוך לפרשת ניל"י).
היה פעיל ב"הגנה" ויחד עם דב הוז הקים את חברת "אווירון" (חברה משותפת להסתדרות ולסוכנות היהודית) שיועדה להיות הזרוע האווירית של היישוב.
החברה רכשה שני מטוסים שהוצבו בקיבוצי עמק הירדן.
הוקם שדה תעופה מאולתר בקיבוץ אפיקים ונפתח בית ספר לטייס שפעל ברפת של דגניה א'.
יצחק בן יעקב היה מראשוני המסיימים בית ספר זה.
ב-29 בדצמבר 1940 נספה יצחק בן יעקב (שהיה המנהל בפועל של חברת אווירון) יחד עם דב הוז ומשפחתו בתאונת דרכים בדרכם לתל אביב, לישיבה בענייני החברה.
ליצחק ולאשתו נולדו שלוש בנות: שיה (שנישאה לאלוף יוחאי בן נון שהיה מפקד חיל הים), דיתה (שהייתה טייסת מפלוגה א' של הפלמ"ח) ורחל (רליק).
על שמו נקרא שדה התעופה ראש פינה.