כל מה שרצית לדעת על יצחק ברנבלום:
יצחק ברנבלום (26 באוגוסט 1903 – 18 באפריל 2000), ביוכימאי ישראלי שהיה מראשוני חוקרי הסרטן בישראל.
ברנבלום נולד בביאליסטוק שבפולין ובינקותו עבר עם משפחתו לבלגיה.
באנטוורפן הוא סיים את בית הספר העממי ובשנת 1914 עבר לאנגליה, שם סיים את לימודיו בבריסטול.
בשנת 1920 הוא החל בלימודיו האקדמיים: תואר ראשון בפיזיולוגיה וביוכימיה (בהצטיינות, 1923) ותואר שני בכימיה (1926) באוניברסיטת לידס ודוקטורט (ברפואה (בהצטיינות), 1930, ובמדעים, 1936).
בשנים 1927–1936 היה ברנבלום עמית מחקר במחלקה לביולוגיה ניסויית וחקר הסרטן באוניברסיטת לידס.
בסיום לימודיו הוא הצטרף לסגל בית הספר לפתולוגיה של אוניברסיטת אוקספורד, בו הועסק עד 1949 ובמסגרתו הוא עבד במרכז לחקר הסרטן (1938–1948).
משנת 1948 היה ברנבלום עמית מחקר במרכז הלאומי לחקר הסרטן בארצות הברית, בו פעל עד עלייתו לישראל בשנת 1950.
עם עלייתו, מונה ברנבלום לראש המחלקה לביולוגיה ניסויית במכון ויצמן למדע, בראשה עמד עד 1971.
באותן שנים הוא הרצה בתחום האונקולוגיה באוניברסיטה העברית.
כמו כן הוא הוזמן כפרופסור אורח לאוניברסיטת טקסס (1966) ולמכונים הלאומיים לבריאות בארצות הברית (1971).
ברנבלום היה בעל שם בתחומו, בעיקר בעקבות מחקרו משנת 1941 (באוניברסיטת אוקספורד) בו נמצא שמחלת הסרטן מתפתחת בתהליך רב שלבי ולכל שלב מאפיינים ייחודיים.
ברנבלום הגדיר שני שלבים עיקריים בתהליך להם קרא בשמות "initation" ו-"promotion".
מחקרו זה שימש בסיס לתאוריה הכוללת של התפתחות גידולים בבני אדם.
עבודתו זיכתה אותו בפרס ישראל למדעי החיים (1974), בפרס ויצמן למחקרים במדעים מדויקים (1959), בפרס רוטשילד לביולוגיה (1966) ובאותות הוקרה מאגודות מחקר ואקדמיות לאומיות למדע ברחבי העולם.
בישראל היה ברנבלום חבר המועצה הלאומית למחקר (1952–1959), יו"ר האגודה הישראלית לסרטן (1955–1975), חבר המועצה להשכלה גבוהה (1958–1960) וחבר מייסד של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים (1959).
ברנבלום היה נשוי לדוריס לבית ברנשטיין (1904–1985) ואב לשתי בנות.