כל מה שרצית לדעת על ירבעם השני:
יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ, נודע גם כירבעם השני, הוא דמות מקראית, שלט על ממלכת ישראל בשנים 789 עד 784 לפנה"ס כעוצר, ובשנים 784 עד 748 לפנה"ס כמלך.
הוא מלך בישראל אחרי אביו, יואש.
התיאור אודות ירבעם השני בספר מלכים כולל שבעה פסוקים בלבד.
נאמר שם בקיצור נמרץ, שירבעם בן יואש כבש את דמשק והרחיב את גבולות ישראל "מִלְּבוֹא חֲמָת עַד-יָם הָעֲרָבָה" (ספר מלכים ב', פרק י"ד, פסוק כ"ה); וכן "הֵשִׁיב אֶת-דַּמֶּשֶׂק וְאֶת-חֲמָת לִיהוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל" (שם, כח), ולמרות זאת הוא מתואר באור שלילי: "וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה'" (שם, כד).
לפי המקרא, בתקופת מלכותו של ירבעם השני הגיעה מלכות ישראל לשיא מבחינת גודלה.
המלך ירבעם המשיך במלחמות עם ארם, שהתחיל בהן יואש אביו, ומגמתן הייתה לשחרר את חבל עבר הירדן מהשלטון הארמי.
פרטים על מלחמה זו אינם ידועים, אך נראה ששני קרבות מכריעים נערכו בה – בקרנים שבבשן, ובלא-דבר שבגלעד.
זאת למדים מנבואות עמוס שניבא בתקופת ירבעם ב':
הַשְּׂמֵחִים לְלֹא דָבָר הָאֹמְרִים הֲלוֹא בְחָזְקֵנוּ לָקַחְנוּ לָנוּ קַרְנָיִם.
כִּי הִנְנִי מֵקִים עֲלֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם-ה' אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת גּוֹי וְלָחֲצוּ אֶתְכֶם מִלְּבוֹא חֲמָת עַד-נַחַל הָעֲרָבָה:
– ספר עמוס, פרק ו', פסוקים י"ג-י"ד
מתברר מכאן וממה שנאמר במובאה מספר מלכים, שישראל הרחיבה את גבולה עד לבוא-חמת בצפון (לבנה שבבקעת הלבנון) ועד לנחל הערבה בדרום.
כיבושי ירבעם בסוריה הדרומית והתעצמותה של ממלכת ישראל התרחשו בתקופת ירידה יחסית בהשפעתה ובמעורבותה של אשור בסוריה בימי אשור-דן השלישי (773-755) ואשור-ניררי החמישי (755-745), ולאחר שפסקו המסעות האשוריים נגד ארם.
דמשק עצמה, ככל הנראה, נפלה בידי ישראל לאחר מסעו של שלמנאסר הרביעי נגד דמשק בשנתו ה-9 (774).
פחות ברור הוא מתי בדיוק נפלה חמת תחת מרותה של ישראל – האם לאחר מסעו של שלמנאסר הרביעי נגד חדרך (חמת) בשנתו ה-10 והאחרונה (773), או לאחר המסע של יורשו אשור-דן השלישי נגד חדרך בשנתו ה-6 (766) או בשנתו האחרונה, ה-18 (755).
גם עצם הרחבת ההשפעה הישראלית על חמת איננה כה ברורה, שכן לפי עמוס ו, יד: "וְלָחֲצוּ אֶתְכֶם מִלְּבוֹא חֲמָת עַד-נַחַל הָעֲרָבָה"" ולפי מלכים ב יד, כה: "הוּא הֵשִׁיב אֶת-גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד-יָם הָעֲרָבָה", מדובר על הרחבת גבול ישראל בצפון רק עד לבוא-חמת ורק בפסוק כח בספר מלכים (שם) מדובר על השבת חמת: "וַאֲשֶׁר הֵשִׁיב אֶת-דַּמֶּשֶׂק וְאֶת-חֲמָת לִיהוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל".
על הרחבת גבולה של ישראל והגידול בהשפעתה בסוריה השפיעה לא רק עובדת ירידת כוחה של דמשק, אלא גם העובדה שלאחר שלמנאסר הרביעי, נכנסה אשור פעם שנייה לתקופת משבר וירידה.
בדומה לתקופת שלטונו של שלמנאסר הרביעי, גם על תקופת שלטונם של שני יורשיו – אשור-דן השלישי ואשור-ניררי החמישי אין כמעט ידיעות, והמקור היחיד עליהם הוא הכרוניקה האפונימית.
מכרוניקה זה עולה תמונה של אי-שקט מתמיד בארץ אשור בין השנים 765, כאשר אשור-דן השלישי נשאר בראשונה בארצו ולא יצא למסע מלחמה, עובדה המשקפת אי-שקט בפנים ארץ אשור, ועד לשנת 745 עת תפס תגלת-פלאסר השלישי את הכס בעקבות הפיכת חצר שקדמה לה מרידה.
נסיגה זו בכוחה של אשור ובמעורבותה בסוריה אפשרה לממלכת ישראל להתעצם בלא מפריע.