כל מה שרצית לדעת על ירוחם משל:
ירוחם משל (24 בנובמבר 1912 – 27 בנובמבר 2002), מנהיג פועלים, מזכ"ל ההסתדרות וחבר הכנסת.
משל נולד בפינסק בבלארוס, למד בחדר מתוקן ובגימנסיה העברית ”תרבות” בפינסק.
תופעת העזרה ההדדית והסוילדריות היהודית שחווה בחיים בפינסק נטעה בו את שורשי הדאגה לרווחה סוציאלית.
היה חניך תנועת "השומר הצעיר" וחבר בהכשרה חלוצית.
עלה ארצה ב-1933 והיה תושב תל אביב במשך כל חייו.
בראשית דרכו בארץ עבד כפועל בניין לאחר השתלמות מקצועית במסגרת מועצת פועלי תל אביב.
הוא עבד בטפסנות בניין, ונטל חלק בבניית מבנים בעיר.
בעתות משבר נמנה אף הוא על מחוסרי העבודה בעיר, שהתרכזו ב"מרתף" של בית ברנר, שם ניהלו ויכוחים סוערים בנושאי עבודה.
בימים אלה של מחסור ומצוקה התפתחה רגישותו לצרכיו של האדם העובד והמובטל.
כתוצאה מהאבטלה בתל אביב, מצא בשנת 1940 עבודות בניה ונמנה עם הפועלים שעסקו בהקמת המחנה הבריטי הגדול בסרפנד, צריפין של היום.
לאחר מכן המשיך בעבודות בניה בהקמת מחנות הצבא הבריטי בדרום הארץ, בכלל זה ברפיח.
במסגרת זו נקלע לפעילות ציבורית, עת נבחר לוועד העובדים של פועלי הבניין במחנות הצבא הבריטי, ושימש כנציג מרכז העבודה וההסתדרות במחנות אלה.
עם סיום העבודות במחנות בשנת 1945 ועל רקע הניסיון שצבר, התמנה למזכיר אגודת פועלי המתכת.
בתקופה זו כבר עמד בראש מאבקים להבטחת שכרם וזכויותיהם של עובדי תעשייה זו.
בעקבות הישגי אגודה מקצועית זו, נבחר ב-1950 לכהן כמרכז המדור לפועלי התעשייה במחלקה לאיגוד מקצועי בוועד הפועל של ההסתדרות.
במסגרת תפקידו חתם על הסכמי עבודה רבים שסללו את הדרך במרוצת השנים להסכמים קיבוציים בענפי התעשייה השונים.
בעקבות זאת נבחר לעמוד בראש האגף לאיגוד מקצועי ולחבר הוועדה המרכזת של ההסתדרות.
בנוסף למאבקיו להבטחת צרכי העובדים, גילה רגישות לנושאי הביטחון הסוציאלי, יזם את הקמת קרן הפנסיה "מבטחים" שהחלה פעילותה בחדרו והפכה לקרן הפנסיה הגדולה בישראל.
בשנים 1973-1970 שימש כיושב ראש המחלקה לאיגוד מקצועי ומ"מ מזכיר ההסתדרות ולאחר מכן מזכ"ל ההסתדרות במשך 10 שנים (1984-1974).
בתפקידו כמזכ"ל ההסתדרות התמודד עם מצב כלכלי מאתגר במשק, בכלל זה אינפלציה שהגיעה לשיעור של מאות אחוזים.
במקביל כיהן כחבר כנסת מטעם סיעת המערך בכנסות התשיעית והעשירית (1977 – 1984).
בשנים 1993-1984 עמד בראש מכון לבון לחקר תנועת העבודה.
במקביל לפעילותו בהסתדרות כיהן כחבר לשכת מפלגת העבודה במשך שנים רבות וכן כסגן נשיא של ה-ICFTU – הקונפדרציה העולמית של האיגודים המקצועיים החופשיים.
במסגרת זו היה מעורב בפעילות בינלאומית ובמפגשים בלתי אמצעיים עם עמיתים ונושאי משרות בכירות במדינות אחרות, גם כאלה שלישראל לא היו קשרים דיפלומטיים עמן.