כל מה שרצית לדעת על ירושלים בתקופת המנדט הבריטי:
תקופת המנדט הבריטי בירושלים נמשכה כשלושים שנה, והשפיעה רבות על מהלך התפתחות העיר.
במהלך התקופה קיבלה ירושלים מעמד של בירתה השלטונית של ארץ ישראל, בדומה למעמדה כבירת ממלכת ירושלים הצלבנית, ויותר ממעמדה כמרכז שלטוני בתקופה הממלוכית ובתקופה העות'מאנית.
השלטון הבריטי החליף את השלטון העות'מאני המסואב והיסודות להקמת מדינת ישראל הונחו, תחילה עם הצהרת בלפור שניתנה ערב כיבוש ירושלים ולאחר מכן, באופן מעשי עם הקמת המוסדות הציוניים בעיר בשנות העשרים והשלושים של המאה ה-20.
קביעתה של ירושלים כעיר הבירה ומרכז מנהלתי נעשה אך ורק משיקולים של קשר דתי – תרבותי והיסטורי של הבריטים לארץ ישראל, קשר שמקורו בתנ"ך ובברית החדשה – המקור לנצרות.
תהליכים טבעיים של גאוגרפיה ופוליטיקה קבעו – מול ירושלים – מרכז פוליטי, חברתי, וכלכלי בתל אביב.
תקופה זו החלה ביום 9 בדצמבר 1917.
לאחר 400 שנות שלטון עות'מאני, נכנעה ירושלים בפני הצבא הבריטי, והחלה תקופת שלטונה של הממלכה המאוחדת בירושלים ובארץ ישראל.
בתחילה הוקם ממשל צבאי בריטי, ואחר כך, ב-1 ביולי 1920, החלה תקופת השלטון האזרחי בראשות הנציב העליון שישב בירושלים, הקרויה תקופת המנדט הבריטי.
התקופה הסתיימה ביום שישי, ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, ערב 15 במאי; אז הסתיים המנדט הבריטי בארץ ישראל, והוכרזה מדינת ישראל וירושלים כבירתה.
במקביל לסיום המנדט הבריטי, התנהלה המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות, שבמהלכה התנהלו קרבות על הדרך לירושלים הנצורה, ועל השליטה בשכונותיה, המזרחיות והמערביות.
מערכה זו הסתיימה בפיצול העיר, והחלה את תקופת ירושלים המחולקת.