כל מה שרצית לדעת על ישראל בן יהודה:
ישראל בן יהודה (עבדו) (1915 – 9 ביוני 1999) היה מלוחמי "ההגנה", הפלמ"ח וצה"ל, וממיסדיה של חברת "להב", אחת החברות הוותיקות בתחום הנשק בישראל.
בן יהודה נולד בירושלים למשפחה ממוצא בוכרי ב-1915.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה גורשה המשפחה לרוסיה כנתינים רוסים, ושבה לירושלים רק בשנת 1921.
בגיל 15 התגייס בן יהודה לארגון ההגנה.
בתקופת המרד הערבי הגדול שירת ביחידות הנודדת ופו"ש שהקים יצחק שדה.
בסמוך להקמת הפלמ"ח הצטרף לשורות הארגון.
הפלמ"ח הוקם ערב המערכה בסוריה ובלבנון בה פלשו כוחות בעלות הברית לסוריה וללבנון שהיו בשליטת אנשי צרפת של וישי שהיה חשש שיעברו לצד מדינות הציר.
היה צורך בצעירים דוברי ערבית שיוכלו לשמש בתפקידים מיוחדים בסוריה ובלבנון לקראת הפלישה ובמהלכה.
בן יהודה, שכונה בכינוי המחתרתי "עבדו" גויס למסגרת שכונתה "המחלקה הסורית", לצד יהושע פלמון, חיים לבקוב וירוחם כהן.
ביחד עם לבקוב חדר לסוריה ערב הפלישה, במאי 1941.
עד לתחילת הלחימה לא היה לבן יהודה וללבקוב קשר עם מפקדת בעלות הברית, אך לאחר תחילת הלחימה חודש הקשר והם נשלחו לאזור חאלב כדי לפגוע במתקנים של הצרפתים, שגילו עדיין התנגדות.
כאשר הגיעו אנשי החוליה לשדה התעופה בחאלב גילו כי המטוסים המוצבים שם הם מטוסי דמה.
הם החליטו לפגוע במטרות אחרות וחיבלו בתחנת רכבת ובמאגרי דלק.
לאחר הפעולה בסוריה המשיך בן יהודה בשירות בפלמ"ח במסגרת המחלקה הערבית ובמסגרות אחרות, והתמחה בחבלה.
במהלך מלחמת העצמאות שירת בתחילה כמומחה לייצור פצצות וחבלה.
לאחר מכן הקים יחידה בשם "גב"ס" (גיוס בלתי סדירים) שהורכבה מבני מיעוטים שביצעו פעולות חבלה בעורף האויב.
ב-1951 השתחרר משירות הקבע בדרגת רב סרן.
הוא המשיך בשירות במילואים, ולאחר מלחמת ששת הימים שימש זמן מה כסגן מושל יריחו.
לאחר שחרורו של בן יהודה מהצבא, הקים עם חבריו יוסי הראל ויצחק לוי, עסק למסחר בנשק בשם "להב" (שם המבוסס על ראשי התיבות של שמותיהם – לוי, הראל, בן יהודה).
הראל שב לאחר זמן מה לשירות בצה"ל וביחידות המודיעין, ולוי ובן יהודה המשיכו לפתח את העסק בעצמם.
החברה עסקה בסחר ובייבוא נשק, והיא פעילה גם כיום כאחד הגורמים העיקריים בישראל בתחום הסחר בנשק.
בן יהודה היה נשוי, ואב לשני בנים.
בנו הבכור, אלישע, נהרג בשנת 1967 בשירות צבא ההגנה לישראל.
בנו יריב הצטרף לחברת להב, ומשמש כמנכ"ל החברה.
בן יהודה נפטר בשנת 1999.