כל מה שרצית לדעת על כאיחוסרו, הוואלי של כארתלי:
כַּאיחוֹסרוֹ (בגאורגית: ქაიხოსრო1 בינואר 1674 – 27 באוקטובר 1711), מבית בגרטיוני, היה הוואלי (والي) של כארתלי במזרח גאורגיה, שמונה על ידי האימפריה הספווית, בין השנים 1709-1711.
בפועל מעולם לא שלט בכארתלי עקב היעדרותו הקבועה בשירות הצבא הפרסי.
כאיחוסרו היה בנו של הנסיך לבאן בטונישווילי.
הוא ליווה את אביו בתקופת שירותו בצבא האימפריה הספווית וכעוצר כארתלי בתקופת היעדרותו של דודו גיאורגי האחת עשרה (גורגין חאן).
משנת 1703 כהן כאיחוסרו עצמו בכהונות רמות במנהלה הפרסית, בכללם: מושל הבירה הפרסית – איספהאן ומשנה (نائب) לראש הרשות השופטת.
במות דודו, גיאורגי, בהתנקשות בשנת 1709, הוא מונה לוואלי של כארתלי, וסיאפ-סאלאר (המפקד העליון) של הצבאות הפרסיים באפגניסטן, והוענקו לו הערים תבריז וברדה (Bərdə) שבאזרבייג'ן, כנכסים.
הוא בילה את כל חייו בשדה הקרב, וכארתלי נוהלה למעשה על ידי אחיו וחטנג השישי.
מירוואיס חאןבנובמבר 1709, הוא נשלח להוביל את צבא פרסי-גאורגי למסע נקמה על רצח גיאורגי האחת עשרה, בידי מירוואיס חאן (میرویسخان هوتک), מורד אפגני, מבית השליטים של שבט ע'ילזאי (מהפשטונים), שתפס את השליטה על קנדהאר.
אולם מאמציו לכבוש את קנדהאר עלו בתוהו.
ניסיונותיו של כאיחוסרו למצוא מימון למשלחת נוספת נתקלו בהתנגדות בחצר המלכות שנבעה מהרצון להגביל את השליטה הגאורגית "המופרזת".
רק שנה מאוחר יותר הגיעו חיילים לפאראח (فراه).
360 ק"מ מקנדהאר.
לאחר מכן, הוכרה מסיבה לא ברורה, הפסקת אש שברירית לזמן קצר.
בקיץ 1711 התחדשה העוינות.
כאיחוסרו הצליח לכלוא את המורדים בין כתלי קנדהאר, ושם על העיר מצור.
חודשיים לאחר מכן היה מירוואיס חאן מוכן לדון בתנאים להפסקת אש.
אולם כאיחוסרו התעקש על כניעה ללא תנאי.
התעקשות שהתבררה כטעות גורלית.
הע'ילזאים בחרו להמשיך ולהלחם וביקשו את תמיכתם של הבולצ'ירים (بلوچ), שבט איראני אחר, שכבר היה לו חשבון ליישב מול החיילים הגאורגים עוד מתקופתו של גיאורגי האחת עשרה.
הבולצ'ירים תקפו את קווי העורף וחתכו את קווי האספקה לצבא הצר.
תוך זמן קצר התערערה יציבות הצבא הפרסי-גאורגי, וב-26 באוקטובר של אותה שנה, הורה לכאיחוסרו על נסיגה מהעיר.
הע'ילזאים תקפו את הצבא הנסוג, וניצחו ניצחון מוחץ.
באותו היום נהרג גם כאיחוסרו בקרב יחד עם כ-25,000 מלוחמיו.
קנדהאר הפכה לעצמאית לחלוטין מפני הספווים.