כל מה שרצית לדעת על כסית:
כסית הוא בית קפה נודע אשר שכן בתל אביב בראשית ימיו ברחוב בן יהודה 59 ולאחר מספר שנים עבר לרחוב דיזנגוף 117.
"כסית" היה חביב בעיקר על הבוהמה של תל אביב.
בית הקפה הוקם בתחילה בשנת 1935 על ידי יחזקאל ויינשטיין (שנודע לאחר מכן בשם חצקל איש כסית), ליובה גולדברג ואילונה מרדכוביץ.
בין פוקדיו המפורסמים ניתן למנות בין היתר את נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי, יבי, לאה גולדברג, חיים גורי, משה שמיר, חנה רובינא, אלכסנדר פן, יוסף זריצקי, משה ברנשטיין, בנימין גון, יעקב רכטר, אורי זוהר, אריק איינשטיין, שמוליק קראוס ו"חוּנֱה" בעל הנעליים הגדולות ביותר.
בשנות ה-50 היה אגף מיוחד שמור לחברי ה"פרלמנט של כסית".
כך מספר גבריאל מוקד:
כל ה'מי ומי', כל הבוהמה העברית בשפלה, היו מסובים בו, והרבה צדדים של מתח טוב אפפוהו, לרבות ההילה הארוטית של השחקניות ונערות הבוהמה.
זו הייתה מעין בירה אינטלקטואלית של הכרך, בדומה ל'גדה השמאלית' של בתי הקפה הפריסאים והאירופאיים האחרים.
.
.
מיזוג של דור הפלמ"ח, התיאטרון הקאמרי ושירי שלונסקי, אלתרמן ופן
– גבריאל מוקד
כוכבו של בית הקפה דרך בעיקר בין שנות ה-40, ה-50 וה-60 של המאה ה-20.
בשנות השבעים והשמונים דעכה קרנו של בית הקפה עם הקמתם של בתי קפה מתחרים כגון "קליפורניה" והזדקנות דור המייסדים.
בשנת 1970, עם פטירתו של נתן אלתרמן, נסגר בית הקפה לשעתיים בעת הלווייתו.
בשנת 1979 נפטר חצקל, ואלמנתו לאה הוסיפה לנהל את המקום בעזרת ילדיה, משה איש כסית וצביה ליטמן.
לאחר שנפטרו ילדיה, הוסיף חתנה של לאה, זאב ליטמן, לנהל את המקום בשמה.
זאב ליטמן נפטר ב-13 בדצמבר 2007.
על זמנים אלו כתב יענקל'ה רוטבליט את הפזמון:
יבי ושמוליק ישבו אצל חצקל כסית
יבי צועק למרסל שיביא עוד כוסית
משה צועק עד מתי בטלנים
קחו קצת מילים וחברו לחנים
כאן לא שותים בחינם השתנו הזמנים
– יענקל'ה רוטבליט
בסוף שנות ה-90 התגלע סכסוך מתוקשר ביותר בין בעל הבית לבין אנשי הבוהמה משנותיו המוקדמות של בית הקפה, אשר הואשמו בישיבה ממושכת ובלתי כלכלית (לטעמו של בעל הבית) סביב השולחנות שמוקמו ברחוב דיזנגוף, תוך שהם מרחיקים קהל צעיר יותר, ומתעקשים להמשיך מסורות של קניה בהקפה וכדומה.
נציגי הדור הוותיק טענו מנגד, כי המקום הינו מוסד עירוני-תרבותי ממעלה ראשונה, וכי יש לתמוך בישיבותיהם ופגישותיהם, אף אם אינן רווחיות.
משנת 1996 עד שנת 2001 התנהל מאבק משפטי על בית הקפה בין זאב ליטמן לבין בעלי המקום, שהשכירו אותו לחצקל בשכירות מוגנת.
בתקופה זו כבר לא הייתה לאה מעורבת בענייני בית הקפה.
לאה נפטרה ב-9 בפברואר 2011, בגיל 101.
בתחילת שנת 2004 עבר המקום לבעלות חדשה, ושינה את פניו: הפעם נפתח כבית קפה/דאנס בר בעל מראה חדשני בשם Coffee Inn.
הבעלים החדשים הפגינו רגישות לסוגיית הוותיקים, והקצו חלל פנימי כ"פינת כסית", ובה תמונות מהימים היפים של הבוהמה המדוברת וכן צילום נבחרת הכדורגל של בית הקפה "כסית" שצילם מקסים סלומון, למרות המחווה, כיוון שברור היה כי החבורה הוותיקה מעדיפה את הישיבה המסורתית מחוץ לבית הקפה סביב השולחנות בחזית, הוחזר החלל לתפקידו האינטגרלי כחלק מבית הקפה באביב 2005.
בסוף שנת 2006 שוב החליף המקום בעלים ושם וכיום הוא נקרא "אידלסון 10".
בשנים 2010-2011 שודרו בערוץ 8 הסרטים התיעודיים "כל אנשי כסית" ו"כל אנשי כסית – הדור האחרון" בבימויו של מאיר סויסה, הסוקרים את סיפורו של בית הקפה.