כל מה שרצית לדעת על כריסטינה רוזטי:
כריסטינה ג'ורג'ינה רוזטי (באנגלית: Christina Georgina Rossetti; 5 בדצמבר 1830- 29 בדצמבר 1894) הייתה משוררת אנגלית, אחותם של הציירים הפרה-רפאליטים דנטה גבריאל רוזטי, ויליאם מייקל רוזטי ומריה פרנצ'סקה רוזטי.
אביהם, גבריאלה רוזטי, היה משורר איטלקי ופליט מנאפולי, שביקש מקלט מדיני בבריטניה.
כריסטינה נולדה בלונדון וקיבלה חינוך פרטי בבית.
בריאותה הייתה לקויה בצעירותה, אך את כתיבת השירה החלה כבר בשנות הנעורים.
בגיל צעיר התארסה לצייר ג'יימס קוליסון, אך הוא ניתק את הקשר בשל הבדלי דת (היא השתייכה לכנסייה האנגליקנית, ואילו הוא חזר לקתוליות).
התנסות זאת היא כנראה שנתנה לה את ההשראה לאחד משיריה המוכרים, Remember.
גם את הצעת הנישואים של צ'ארלס קיילי דחתה מסיבות דתיות, על אף אהבתה העמוקה אליו.
רבים משיריה נכתבו לילדים.
Goblin Market נראה כפזמון מחורז לילדים רכים, בהתחשב בשדונים הנזכרים בו.
עם זאת, אפשר לפרשו אותו כאלגוריה לפיתוי.
רוזטי שאבה את השראתה מביקוריה בביתו הכפרי של סבה, אבי אמה, ומן הפולקלור, ובמקרים רבים השתמשה בנושאים מסורתיים לכתיבת שירה מתוחכמת.
על אף הקשר הקרוב בינה לבין אחיה, דחתה רוזטי את העולם החברתי של האחווה הפרה-רפאליטית שלו והעדיפה על פניו את מה שכינתה "הנקיק המוצל שלי – נקיק הנהנה מן היתרון שבהיותו, כידוע לי בוודאות, המקום שנועד לי.
"כריסטינה רוזטי סבלה בערוב ימיה ממחלת גרייבס, ליקוי בתפקוד בלוטת התריס.
היא מתה בלונדון, ב-29 בדצמבר 1894.
Remember/Christina RossettiRemember me when I am gone away,Gone far away into the silent land;When you can no more hold me by the hand,Nor I half turn to go yet turning, stay.
Remember me when no more day by dayYou tell me of our future that you planned;Only remember me; you understandIt will be late to counsel or to pray.
Yet if you should forget me for a whileAnd afterwards remember, do not grieve:For if the darkness and corruption leaveA vestige of the thoughts that once I had,Better by far you should forget and smileThan that you should remember and be sad.
זכור אותי/כריסטינה רוזטיתרגום: שלומית קדםזכור אותי כשאלך ממך,למרחקים אל ארץ הדממה;כשלא תוכל עוד להחזיק בי בידךואני לא עוד אוכל להיעצר, להישאר אתך.
זכור אותי כשלא תוכל עוד לתאר מיום ליוםאת עתידנו, המתוכנן עד תום.
רק זכור אותי; הלא תבין,כי מאוחר יהיה אז לקוות, להאמין.
אך אם תשכח אותי, לרגע או יותרואחר כך תזכור, אל תצטער.
כי אם יותירו אבדון וחשכהולו שריד ממחשבות אשר היו בי פעם,הלא מוטב לי כי תצחק בשכחה,משתזכור אותי תמיד, אבל בצער.