כל מה שרצית לדעת על כתב היראטי:
כתב היראטי הוא אחת משלוש צורות הכתב בהן נכתבה השפה המצרית הקדומה.
הכתב המצרי הראשון שנוצר הוא הכתב ההירוגליפי הידוע גם כ"כתב החרטומים".
כתב הירוגליפי הוא כתב אסתטי, אך מסורבל ואיטי לכתיבה, ולכן התפתח ממנו הכתב המחובר המצרי הקרוי כתב היראטי.
הכתב קיבל את שמו מהמילה היוונית היראטיקוס ("של כוהן") בזמן שהכתב היה בשימוש לכתבי קודש בלבד.
טקסטים חילוניים לשימוש יומיומי נכתבו בכתב אחר, שלישי, הכתב הדֶמוֹטִי.
מבנה הכתב ההיראטי מקביל לכתב ההירוגליפי.
השינויים שחלו בתווים של הכתב ההיראטי אירעו משום שניתן היה לכתבם מהר יותר עם מברשת או קנה ודיו על פפירוס.
ככלל, לא ניתן, או קשה ביותר להכיר את הציור שעליו מתבסס התו.
מכיוון שהמודלים עליהם התבססו היו ידועים היטב, ובשימוש קבוע במהלך ההיסטוריה המצרית לא סטו הסמלים ההיראטים רחוק מהם.
עם זאת, השיטה שונה מהכתב ההירוגליפי בכמה מובנים חשובים.
הכתב ההיראטי נכתב מימין לשמאל בלבד.
בזמנים קדומים השורות היו מאונכות ומאוחר יותר, בערך משנת 2000 לפנה"ס עברו השורות להיות אופקיות.
עקב כך מגילות הפפירוס נכתבו בטורים ברוחב משתנה.
לתווים בכתב ההיראטי היו סיומות כך ששני תווים, אך לא יותר משניים, יכולים היו להיכתב בהינף קולמוס אחד.
כתוצאה מהקושי לקוראו, כללי האיות בכתב ההיראטי היה נוקשים יותר מאשר בכתב ההירוגליפי.
שינויים מהנוסח האחיד בזמן מסוים היו שוליים.
אבל, במהלך התקופות, האיות התפתח והשתנה.
כתוצאה מכך, כתבים היראטיים אינם תואמים בדיוק לטקסטים הירוגליפיים מקבילים, הן במיקום הסימנים והן בצורת איות המילה.
הכתב ההיראטי עשה שימוש בסימנים מבדילים על מנת להבחין בין שני סימנים שהפכו דומים עקב הכתב המחובר.
לדוגמה, לסימן רגל הפרה נוסף צלב מזהה, מכיוון שבכתב ההיראטי הוא דמה לסימן עבור רגל האדם.
סימנים היראטיים מסוימים הועתקו לכתב ההירוגליפי.
כל המסמכים הנפוצים: מכתבים, קטלוגים, וצווים רשמיים נכתבו בכתב ההיראטי, כמו גם טקסטים ספרותיים ודתיים.
בחייהם של המצרים שיחק הכתב ההיראטי תפקיד חשוב יותר מאשר הכתב ההירוגליפי וגם נלמד מוקדם יותר בבתי הספר.
במשרדים הוחלף הכתב ההיראטי בכתב דמוטי במאה השביעית לפנה"ס, אך נותר הכתב שבשימוש כתבי הקודש מסוגים שונים.
הטקסטים ההיראטיים האחרונים מקורם בסוף המאה הראשונה – תחילת המאה השנייה לספירה.