כל מה שרצית לדעת על כתריאל שלמון:
כתריאל פסח שלמון (סלומון) (1 בספטמבר 1914 – 16 במרץ 1967) היה קצין צה"ל בדרגת אלוף משנה ודיפלומט ישראלי.
שירת כנספח צה"ל בבריטניה ובארצות הברית וציר ישראל בדרום אפריקה וברומניה.
שלמון בנו של אברהם סלומון נולד בירושלים.
הוא נכדו של יוחנן דוד סלומון ונינו של יואל משה סלומון.
למד בגימנסיה העברית "הרצליה", ובשנים 1933 עד 1937 למד בבית הספר לכלכלה של לונדון.
בשובו לישראל מונה לעוזרו של פנחס רוטנברג בחברת החשמל לארץ ישראל.
במהלך תפקידו הצטרף לארגון ההגנה והיה איש הקשר להקמת פלוגה של הפו"ש שתפקידה להגן על מתקני ועובדי החברה.
במלחמת העולם השנייה התנדב לשרת בצבא הבריטי, שובץ בחיל התובלה המלכותי, שירת בפלוגת ההובלה 178 ובפלוגת ההובלה 468, לאחר מכן שירת ביחידת תותחנים של הצבא הבריטי והשתחרר בדרגת קפטן.
היה מחברי "החבורה" שעסקה באיתור וסיוע לפליטים יהודים ובההעפלה.
לאחר המלחמה חזר לעבודתו בחברת חשמל, ב-1947 מונה למנהל חברת "קרת", החברה לשיכון ולמשכנתאות.
במלחמת העצמאות שירת כמפקד גדוד נ"מ בחיל התותחנים, במאי 1948 נפצע כשרכבו עלה על מוקש והוא נפצע ברגלו.
הוא מונה ליועץ הכספי לרמטכ"ל.
השתחרר ב-1949 ומונה למנהל חברת המלח.
בפברואר 1950 חזר לשירות הקבע בצה"ל ומונה לנספח צה"ל הראשון בבריטניה ומאוקטובר 1951 גם בסקנדינביה.
היה איש אמונם של נחמיה ארגוב ודוד בן-גוריון, שראה בו "עילוי".
ב-1951 הציע שלמון לבן-גוריון לבצע "פוטש" בשלטון ולפזר את הכנסת.
ב-1954 מונה לנספח צה"ל בארצות הברית ובקנדה ושירת בתפקיד זה במהלך מלחמת סיני.
השתחרר מצה"ל ב-1957.
לאחר שחרורו עבד במשרד האוצר, באוגוסט 1959 הצטרף למשרד החוץ, שירת כציר בדרום אפריקה, במרץ 1961 מונה לציר ברומניה, הגיש את כתב אמנתו באפריל, תפקיד שמילא עד 1963.
שימש ראש מחלקת קליטה במפא"י.
לאחר מכן עסק בהשקעות.
נהרג בתאונת דרכים ב-1967 באיטליה, שם שהה במסגרת פיתוח תעשיית תרכיזים מפרי הדר.
נקבר בהר המנוחות בירושלים.
הותיר אחריו בן ובת: אילון וגוני.