כל מה שרצית לדעת על מארק אנטוניו אינג'ניירי:
מארק אנטוניו אינג'ניירי (באיטלקית: Marc'Antonio Ingegneri, נולד ב-1547 בקירוב, מת ב-1 ביולי 1592) היה מלחין איטלקי בן שלהי תקופת הרנסאנס.
אינג'ניירי נולד בוורונה ומת בקרמונה.
אף כי מרבית חייו עברו עליו בעבודה בצפון איטליה, הוא נחשב לא פעם, בשל הדמיון בין סגנון כתיבתו לזה של פלסטרינה, לחבר האסכולה הרומאית של מוזיקה כנסייתית פוליפונית.
כמו כן התפרסם כמורו של מונטוורדי.
לא הרבה ידוע על ראשית חייו, אבל קרוב לוודאי שמשפחתו באה מוונציה ונראה שלמד אצל צ'יפריאנו דה רורה בפארמה ואצל וינצ'נצו רופו בוורונה.
בסביבות שנת 1570 עבר לקרמונה ושם עשה לו שם כמלחין ונגן.
ייתכן שהיה נגן עוגב וידוע, שניגן בכלי קשת.
בשנת 1581 התמנה למאסטרו די קאפלה של הקתדרלה בקרמונה וכנראה נשאר בתפקיד זה עד סוף ימיו.
ידוע כי בתקופה זו לימד את קלאודיו מונטוורדי, שמילא תפקיד חשוב במעבר אל תקופת הבארוק.
אינג'ניירי היה ידיד קרוב של הבישוף ניקולו ספונדראטו, בהמשך האפיפיור גרגוריוס הארבעה-עשר, שהיה מעורב במידה רבה ברפורמות של הקונטרה-רפורמציה ומועצת טרנט.
השפעות אלה ניכרות במוזיקה של אינג'ניירי, שבין היבטיה האופייניים הפשטות והצלילות של סגנון פלסטרינה.
למעשה, ספרו המכיל עשרים ושבע רספונסריות יוחס בטעות במשך שנים רבות לפלסטרינה.
עם זאת, חלק גדול מן המוזיקה שלו מתעלמת לחלוטין מתכתיב התיקונים של המועצה; נודע בכך ביותר הוא מוטט בארבעה קולות Noe noe שהנו קאנון כפול במהופך, המצריך אוזן חדה במיוחד לשמיעת הטקסט; טקסט ברור וקל להבנה היה הדרישה האחת המחייבת שמועצת טרנט הציגה לכל מלחין פוליפוניה קדושה באשר הוא.
המיסות שלו פשוטות, קצרות ויחסית, הומופוניות, עולות לא פעם על אלה של פלסטרינה בצלילות ופשטות.
המדריגלים שלו נוטים לשמרנות ומתעלמים בגלוי מחידושיהם של מלחינים כמו לוצאסקי ומארנציו, שערכו ניסויים בכרומטיות ובציורי מילים באותה תקופה, פחות או יותר.
אינג'ניירי כתב שני ספרי מיסות, ב-1573 וב-1587, לפחות שלושה ספרי מוטטים (שכמה מהם אפשר שאבדו); ושמונה ספרי מדריגלים, לארבעה עד שישה קולות.