כל מה שרצית לדעת על מבצר עתלית:
מבצר עתלית (ידוע גם כמבצר פרגרינורום (Castellum peregrinorum) או טירת פֶּלֶרֶן (Château Pèlerin)) הוא אתר ארכאולוגי ובו מבצר צלבני, כמו גם שרידי יישוב קדומים יותר.
האתר נמצא סמוך ליישוב עתלית שבמישור החוף, והוא היה מקום מושבם של אחרוני הצלבנים בארץ ישראל, לפני שנטשו את ממלכתם והפליגו אל מעבר לים.
בניצול הטופוגרפיה דומה מבצר עתלית מבחינה רעיונית לטירות דורבן, אך מיקומו ותכנונו יוצאי הדופן מציבים אותו בקטגוריה בפני עצמו כמבצר אי.
עתלית איננו המבצר הצלבני הגדול ביותר, ומעט מאד נותר מביצוריו.
עם זאת, ייחודו, המאסיביות וחוזקם של ביצורי הצד המזרחי (יבשתי) הופכים את עתלית לאחד המבצרים הצלבניים המעניינים ביותר.
פרופסור יהושע פראוור מציין בספרו כי מבצר עתלית הוא דוגמה ליכולתם ולכישרונם של הצלבנים בפתרון בעיות באדריכלות צבאית: "גלעד למיומנות, ידע וכשרון המצאה שאין רבים כדוגמתו".
המבצר הוקם במהלך שנת 1218 על ידי אבירי המסדר הטבטוני והאבירים הטמפלרים ביוזמת מלך ממלכת ירושלים ז'אן דה בריין ובליל ה-14 באוגוסט 1291, לאחר נפילת העיר עכו בידי הצבא הממלוכי, ננטש המבצר והמוסלמים מוטטו את מגדלי המבצר ושעריו.
סדרת רעידות אדמה ושיני הזמן הרסו חלקים נוספים מהמבנים.
הרס נוסף נגרם משימוש משני באבני עתלית במפעלי בנייה עות'מאנים בעכו וחיפה.
תהליך פירוק אבני המבצר לצורכי בנייה נמשך עד לסופה של המאה ה-19.
המבצר עצמו נבנה במספר שלבים, וסביר להניח כי בהתחלה תפס שטח המבצר לא יותר משליש לשון היבשה והתל שעליה.
אולם, השינויים בשטח ממלכת ירושלים לאחר קרב הירביה ולאחר מכן כיבושיו של הצבא הממלוכי הצריכו את הגדלת המקום לאוכלוסייה שנדחקה ונזקקה לביטחון.